תנאי בני גד ובני ראובן

תנאי בני גד ובני ראובן הוא שם למערכת כללים בהלכה שמגדירים מתי תנאי יהיה תקף. בכל תנאי לוגי יש שני חלקים: תנאי, החלק של "אם..." שמגדיר מצב, ומעשה, החלק של "אז..." שמתאר את התוצאה. אם חלקים אלה לא מובלטים בנוסח, המעשה יכול לחול גם אם התנאי לא התקיים. השם נגזר מהסיפור המקראי על שבט גד ושבט ראובן.

המקור הוא בחומש במדבר, שם משה הסכים שבני גד ובני ראובן יקבלו נחלה מזרחית לירדן בתנאי שיצאו חלוצים למלחמה. במשנה לומדים את הכללים האלה לכל תנאי. יש מחלוקת: רבי מאיר למד שכל תנאי צריך לעמוד בכל הפרטים האלה, ורבי חנינא בן גמליאל חולק. השולחן ערוך פוסק כדעת רבי מאיר.

א. המעשה צריך להיות דבר שאפשר שיבוצע על ידי שליח, שליח הוא מי שעושה מעשה בשם אדם אחר. אם אי אפשר לעשותו על ידי שליח, זה אינו תנאי אמיתי אלא סיבה, ולא ניתן לבטל חלות דין על ידו. (יהושע נחשב שליחו של משה במקרה הזה.)

ב. המנסח צריך להציג תנאי כפול: לומר גם מה יקרה אם יתקיים וגם מה יקרה אם לא יתקיים. אי דיון בצד אחד בלבד עלול לבלבל את הכוונה.

ג. יש להציג קודם את הצד החיובי (מה יקרה אם כן) ורק אחר כך את הצד השלילי.

ד. יש להציג את התנאי לפני המעשה. דוגמה תקנית: אם תתני לי מאתיים זוז יהיו קידושייך קידושין. ההיפוך של הסדר אינו תקין.

רבי חנינא בן גמליאל חולק על הצורך בתנאי כפול, ויש מחלוקת אם חולק גם על שאר הפרטים. מרבית הפרטים נועדו להבהיר את כוונת עושה התנאי. אם כוונתו אינה ברורה, עלולה החכמים לפרש שהמעשה רצוי גם ללא התנאי.

תנאי בני גד ובני ראובן הוא שם לחוקים בהלכה. תנאי הוא החלק של "אם". מעשה הוא החלק של "אז". השם מגיע מהסיפור על שבט גד ושבט ראובן.

במקרא (חומש במדבר) משה הסכים שבני שבט גד ובני שבט ראובן יקבלו נחלה מזרחית לירדן. הם היו צריכים לצאת ראשונים למלחמה.

א. המעשה צריך להיות שניתן שיעשו אותו גם שליח. שליח זה אדם שעושה עבודה בשביל מישהו אחר.

ב. צריך לומר גם מה קורה אם כן וגם מה קורה אם לא.

ג. יש לומר קודם את הצד החיובי (אם כן) ואז את השלילי (אם לא).

ד. יש לציין את התנאי לפני המשפט של המעשה. למשל: אם תתני לי מאתיים זוז יהיו קידושייך קידושין.

ישנם חכמים שהיו מי שאמרו שצריך פחות כללים, והחכמים ניסו להבין תמיד מה בדיוק רצה עושה התנאי.