תנועת החזרה לאפריקה

תנועת החזרה לאפריקה (Back-to-Africa) הייתה יוזמה של חלק מהאוכלוסייה השחורה בארצות הברית. מטרתה הייתה לעודד שחורים, כולל צאצאי עבדים, לעלות חזרה ליבשת אפריקה. התנועה נקראה גם תנועת הקולוניזציה או ציונות שחורה. למרות שמעטים באמת היגרו חזרה, התנועה משקפת את המאבק על זכויות האזרח בארצות הברית.


הפעילות החלה ב־1877 והייתה פעילה במיוחד בין 1877 ל־1890. מאוחר יותר, בתחילת המאה ה־20, מרקוס גארבי (מנהיג אפרו‑קריבי) חידש את הרעיון ועודד שחורים לראות בגאווה את שורשיהם האפריקאים.


יש שלושה מוטיבים עיקריים: (1) הגירה שלא מרצון מאפריקה, רבים נכפו לשעבוד, (2) שילוב תרבותי בארצות הברית, שחורים חיו בין שתי תרבויות, ו(3) כמיהה לשיבה למולדת ההיסטורית, אפריקה. חלק מהאפרו‑אמריקאים שרצו שייכות מרגישו גם חיבור לארה"ב, ולכן חלק נשארו.


לפני המאה ה־19 עבדו עבדים בעיקר בגידולי כותנה, סוכר וטבק. במהלך ה־19 התרבה הוויכוח על העבדות. אחרי מלחמת האזרחים, שוחררו עבדים רבים, אך הציבור הלבן ותהליכי חקיקה כמו חוקי ג'ים קרואו (חוקי הפרדה שניסו לתאר מצב כ"נפרד אבל שווה") שמרו על הפליה וניכור. הפליה הובילה לאלימות, הגבלות חברתיות וכלכליות, וזו הדחיקה חלק מהשחורים לתמוך ברעיון של עזיבה.

התנועה פעלה בעיקר בדלתא של מיסיסיפי, אזור שסבל הכי הרבה מאפליה. בכינוס הראשון ב־1877 נקבעה חוקה לתנועה ונבחרו נציגים, בהם אנתוני ל. סטנפורד. ב־1878 יצאו שני נציגים לליבריה כדי לבדוק קרקעות ומתן סיוע למהגרים. הם דיווחו שהמושבה נראתה משגשגת ושיש צורך בסיוע כספי להגרה.


ה־ACS נוסדה ב־1816 על ידי רוברט פינלי, והייתה תנועה לבנה שתמכה בהעברת שחורים חופשיים ועבדים משוחררים לאפריקה. מטרותיה כללו רכישת קרקע במערב אפריקה (שב־1822 הפכה לליבריה) וסיוע למהגרים. בין 1820 ל־1831 הגיעו כ־3,000 מתיישבים; בסך הכל הועברו כ־16,424 שחורים לליבריה במשך כ־78 שנים.


ליבריה הוקמה כחוף למתיישבים אלה. מונרוביה בירתה נקראה על שם נשיא ארה"ב ג'יימס מונרו. ליבריה הכריזה על עצמאות ב־26 ביולי 1847. המהגרים הקימו בתי ספר, כנסיות וחוות, ולעיתים נוצרו מתחים עם הקבוצות הילידיות המקומיות.


בשנות ה־20 של המאה ה־20 חודשה התנועה על ידי מרקוס גארבי. גארבי דגל בגאווה שחורה ובעצמאות אפריקאית. הוא קרא לשיבה לאפריקה והקים את חברת ההובלה The Black Star Line (קו שיט לשחורים בלבד) כדי לסייע בהגירה. החברה נכשלת, וגארבי הואשם בפשעים פיננסיים ונכלא. רבים ראו ברדיפה נגדו מניעים פוליטיים.


עוד יוזמות קודמות ניסו ליישב שחורים באפריקה, כמו סיירה לאון שנוסדה ב־1787 על ידי בריטים. דמויות כמו פאול קופי (איש עסקים שחור ונוצרי) פעלו גם הן להעברת שחורים חזרה לאפריקה.


התנועה השאירה חותם תרבותי ופוליטי. היא סייעה להקמת ליבריה, עוררה דיון על זהות ושייכות, והשפיעה על שיח זכויות האזרח בארצות הברית.

זו תנועה שבה אנשים שחורים בארצות הברית רצו לחזור ליבשת אפריקה. הם חשבו שאפריקה היא המולדת של אבותיהם.


התנועה התחילה בסוף המאה ה־19, סביב 1877. מאוחר יותר, בתחילת המאה ה־20, מרקוס גארבי עודד אנשים שחורים לחזור לאפריקה.


רוב הסיבות הן: אנשים נכבלו ונסחפו מאפריקה כעבדים; הם חיו בתוך שתי תרבויות שונות; וגם געגועים למולדת.


לאחר שחרור העבדים היו חוקים שהפרידו בין שחורים ולבנים. זה נקרא חוקי ג'ים קרואו (חוקים שהפרידו בין אנשים). הפליה והקושי בחיים הביאו חלק מהשחורים לרצות להגר לאפריקה.


קבוצות מארצות הברית קנו אדמות בחוף מערב אפריקה ב־1822. שם הוקמה ליבריה. מונרוביה היא הבירה. ב־1847 ליבריה הכריזה על עצמאותה. מהגרים בנו בתים, בתי ספר וכנסיות.


ה־American Colonization Society (ACS) הייתה קבוצה לבנה שתמכה בכוונה לשלוח שחורים לאפריקה. בין 1820 ל־1831 כ־3,000 אנשים עברו לשם, ובסך הכל כ־16,424 מהגרים עברו לליבריה במשך השנים.

גם אנשים כמו פאול קופי עבדו על רעיונות דומים. סיירה לאון היא מושבה בריטית ישנה שהוקמה ב־1787 וקיבלה עבדים משוחררים ממקומות שונים.


מרקוס גארבי רצה לאחד שחורים ולחזור לאפריקה. הוא הקים חברת ספינות בשם The Black Star Line כדי להעביר אנשים. החברה לא הצליחה, וגארבי נעצר. למרות זאת, רבים זכרו את רעיונותיו על גאווה ושייכות.