תסכול

תסכול הוא רגש (תחושה) שנוצר כשרצון, צורך או דחף לא מתממשים. זה קורה גם אצל בעלי חיים.
תסכול עלול להופיע כשמונעים מאדם לבצע פעולה מכוונת-מטרה, כלומר מעשים גלויים או תהליכי חשיבה פנימיים. בדרך כלל התסכול דוחף לנסות לעקוף או להתגבר על ההפרעה. לפי תאוריית התסכול-תוקפנות יש קשר בין תסכול להתנהגות תוקפנית, ורבים מבחינים בהתנהגות תוקפנית אחרי תסכול.
התוצאות תלויות במצב הנפשי והגופני של הפרט. תסכול יכול לגדול עד שהאדם כבר לא יכול להכיל אותו ואז הוא עלול לפעול נגד הגורם החיצוני. אם האדם מרגיש שאין לו שליטה, התסכול עלול להחמיר ולגרום לכעס או לייאוש. מצד שני, אדם יכול למצוא דרכים חלופיות לספק את צרכיו וכך להפחית את התסכול.
מחשבות וציפיות משפיעות על תסכול. אנשים שמצפים שהמציאות תתאים לרצונם נוטים להתאכזב יותר. המונח קוגניטיבי (קשור לחשיבה) מצביע על ההשפעה של אמונות וציפיות על תגובות רגשיות. אנשים פחות יציבים רגשית עשויים להגיב באלימות רבה יותר לגירוי מתסכל.
לתסכול יש גם צד חיובי. הוא מייצר מוטיבציה (דחף לנסות) ומעודד השקעה מאומצת וחיפוש דרכים חדשות למענה על צרכים שלא נענו. תסכול יכול לשפר ביצועים במשימות, אך תסכול רב עלול להפוך לדאגה ולחרדה.
תסכול יכול להיראות בחשיבה ובשפה של הגוף: כתפיים שמוטות, ראש שמוט, הבעות פנים מתוחות או קיפוץ בגבות. עם זאת, לא תמיד אנשים מראים את התסכול שלהם בגלוי.

תסכול זו תחושה שאנו מרגישים כשמשהו לא קורה כמו שרצינו. גם חיות יכולות להתוסכל.
תסכול מופיע כשמונעים מאדם לעשות משהו שהוא רוצה. זה יכול להיות פעולה חיצונית או מחשבה בבטן. לפעמים אנשים מנסים לפתור את הבעיה או לחפש דרך אחרת.
לפעמים תסכול גורם לכעס. לפעמים גורם לעצב. לפעמים גורם לנו לנסות קשה יותר ולמצוא רעיון חדש.
קוגניטיבי (קשור לחשיבה) אומר שיש לנו ציפיות. אם המציאות שונה מהציפיות, נרגיש מתוסכלים.
תסכול יכול גם להיות טוב. הוא נותן מוטיבציה (רצון לנסות) ועוזר לנו להבין מה צריך שינוי.
כאשר מישהו מתוסכל, הכתפיים והראש יכולים לרדת. הפנים עשויות להראות מתוחות. לא תמיד אפשר לראות תסכול מבחוץ.