תעודת סל

תעודת סל היא נייר ערך (מסמך פיננסי שמייצג בעלות או חוב) שמונפק על ידי תאגיד פיננסי. התעודה נסחרת בבורסה ומאפשרת למשקיע לעקוב אחרי נכס בסיס כמו מדדי מניות, מדדי אג"ח, מטבעות וסחורות.

לדוגמה, תעודה שעוקבת אחר מדד נאסד"ק 100 נותנת חשיפה ל־100 חברות הטכנולוגיה הגדולות במסחר בנאסד"ק. מחיר התעודה נגזר ממחיר נכס הבסיס, לפי נוסחה שבתשקיף. יש בדרך כלל דמי ניהול שמפחיתים מעט מהרווח.

המנפיק (החברה שמנפיקה את התעודה) מתחייב להחזיר למשקיע את כספו בתוספת השינוי בערך נכס הבסיס, בניכוי עמלות. כדי לכסות את ההתחייבויות, המנפיק בדרך כלל רוכש את נכס הבסיס, פעולה שנקראת "התכסות". ברגע שהמנפיק התכסה, הוא מסוגל לפרוע תעודות לפי דרישה, תחת תנאים שנקובים בתשקיף.

הרעיון מאחורי תעודות הסל נולד ממחקרים שטוענים שהקצאת נכסים (Asset Allocation) משפיעה יותר על התשואה מאשר בחירה פרטנית של ניירות ערך. לכן יוצרים מוצרים שמדמים מדדים ומעודדים פיזור השקעה.

תעודות סל נפוצות בעולם. בישראל הונפקה תעודת הסל הראשונה במאי 2000 בשם "תאלי 25". מאז התחום גדל והגיע למאות תעודות ולניהול נכסים רחב. בארצות הברית יש גם מכשירים דומים כמו ETN ו־ETF; ETF נפוצות יותר בגלל סיכון מנפיק קטן יותר.

תעודות הסל נסחרות בבורסה במסחר רציף. המחיר נקבע על ידי היצע וביקוש, ובדרך כלל לפי נוסחה שבתשקיף. מנפיקים משמשים כעושי שוק (market makers) ומציבים מחירים שמקרבים את תעודת הסל לערך נכס הבסיס.

על פי התשקיף, מנהל התעודה מחזיק בניירות ערך, חוזים או מכשירים פיננסיים אחרים שמהווים את נכס הבסיס. במקרה של מדד מניות, התעודה תחזיק במניות המדד לפי משקלן.

נכסים כמניות ואג"ח מניבים הכנסות, כמו דיבידנדים (חלוקת רווח לחזקי מניות) או ריבית (תשואה מאג"ח). מנהלי התעודות יכולים:
- להשקיע את התשואה חזרה במדד (Reinvest),
- לחלק את התשואה למשקיעים (מדד מחיר),
- או לשלם את התשואה כמנהלי תיקים (כדמי ניהול).
מדיניות זו מופיעה בתשקיף התעודה.

התחרות בשוק התעודות בישראל הורידה עלויות קנייה ומכירה. מנפיקים מציינים שתעודות סל מתאימות להשקעה לטווח ארוך עבור מי שאינו מומחה בשוק ההון. גם גופים מקצועיים משתמשים בהן לאסטרטגיות שונות.

עוקבות אחרי מדדי מניות כמו ת"א־35 או מדדים בינלאומיים. תעודות שמושקעות במדד זר עלולות להיות מושפעות גם משער המטבע.

עוקבות אחר מדדי אג"ח ממשלתיים או קונצרניים. קיימות גם לפי משך חיים ממוצע של האג"ח (מח"מ).

עוקבות אחרי מחירי זהב, נפט וכדומה. מאחר שהחזקת הסחורה קשה, נכס הבסיס הוא לעתים חוזים עתידיים (חוזים לקניית סחורה במועד עתידי). המנפיק "מגלגל" חוזים לפני פקיעתם כדי לשמור את ההשקה למחיר הנוכחי.

נקראות גם "תעודות התחייבות". הן עוקבות אחרי שערי מטבע ונושאות ריבית שמחושבת בעקביות. לעתים יחידת תעודה מייצגת 100 יחידות מטבע ועוד ריבית.

דומות לתעודות מטבע אך נקובות בשקלים. הכסף מושקע בפיקדונות בנקאיים גדולים (ג'מבו). היתרונות הם ריבית תחרותית, נזילות וגמישות תזמון מס בתקופות אינפלציה נמוכה.

עוקבות אחרי מספר נכסי בסיס לפי חלוקה ידועה. יש שתי קבוצות עיקריות: הרכב קבוע (תיק סטטי שמאגד מספר מדדים) והרכב משתנה (משקלים משתנים לפי נוסחה).

עוקבות הפוך לנכס הבסיס. המשקיע מרוויח כאשר נכס הבסיס יורד. זה משמש לגידור תיק או להרוויח מירידות בשוק.

מנסות לתת תשואה יומית שהיא הכפלה של תשואת המדד. המערכת עושה זאת באמצעות מינוף פיננסי, ולכן התוצאה היא על בסיס יומי.

תעודת סל היא התחייבות של המנפיק לשלם מדד מסוים. קרן סל (ETF/קרן נאמנות) מחזיקה בפועל את המניות או האג"ח שמרכיבות את המדד. ההבדלים החוקיים והניהוליים משפיעים על דיוק המעקב אחרי המדד ועל דמי הניהול. בדרך כלל דמי הניהול בקרנות סל גבוהים יותר מתעודות סל, אך שניהם נסחרים במהלך היום כמו מניות.

תעודת סל היא נייר ערך שמסחרים בו בבורסה. נייר ערך זה מייצג השקעה שעוקבת אחרי נכס אחר.

לדוגמה, תעודת סל שעקבות אחר מדד מניות נותנת חשיפה להרבה חברות יחד.

מי שמנפיק את התעודה נקרא מנפיק. המנפיק קונה לפעמים את הנכסים כדי לכסות את ההתחייבות. פעולת הקנייה הזאת נקראת התכסות.

תעודות סל נולדו כי חשוב לפזר כסף במקורות שונים. בישראל הונפקה התעודה הראשונה ב־2000 בשם "תאלי 25".

תעודות סל נסחרות כמו מניות. המחיר מושפע מהיצע וביקוש. בתשקיף כתובה נוסחה שקובעת כיצד מחשבים את המחיר.

מניות נותנות דיבידנד, תשלום לבעלי המניות. אג"ח נותנות ריבית, כסף שמקבלים על ההשקעה. מנהלי תעודת הסל יכולים להשקיע את הכסף חזרה, לחלוק אותו למשקיעים, או לשמור אותו כדמי ניהול.

בישראל יש תחרות שגורמת לעלויות נמוכות בקנייה ובמכירה. תעודות סל נוחות להשקעה לטווח ארוך.

- תעודות מניות: עוקבות אחרי מדדי מניות.
- תעודות אג"ח: עוקבות אחרי מדדי איגרות חוב.
- תעודות סחורה: עוקבות אחרי זהב, נפט ועוד. הן משתמשות בחוזים עתידיים, שהם הסכמים לקנות או למכור סחורה בעתיד.
- תעודות מט"ח: עוקבות אחרי שערי מטבע ומצרפות ריבית.
- תעודות פיקדון: מושקעות בפיקדונות בנקאיים גדולים.
- תעודות שורט: מרוויחות כשמחיר הנכס יורד.
- תעודות ממונפות: מנסות להכפיל את התשואה היומית של המדד.

תעודת סל היא התחייבות של המנפיק לשלם לפי מדד. קרן סל מחזיקה בפועל את המניות או האג"ח. קרן סל עשויה לגבות דמי ניהול גבוהים יותר.