תעלת מים

תעלת מים (תעלה) היא מעבר בין שני גופי מים, שלרוב נחפר בידי האדם. מטרות התעלות העיקריות הן תעבורה של ספינות, מסחר וניקוז שטחים מוצפים. הן מקשרות בין נהרות, אגמים, ימים ואוקיינוסים.

התעלות נחפרו כבר בימי קדם במצרים, בהודו, בסין ובבבל. התעלה הקדומה והפעילה הוותיקה ביותר היא התעלה הגדולה של סין. חלקה הקדום נחפר במאה ה-5 לפנה"ס, אורכה כ-1,800 ק"מ ומחברת בין בייג'ינג להאנגג'ואו. יש סברות על חפירת תעלות באזור סואץ כבר במאות קדומות. גם נבוכדנאצר בנה תעלה שחיברה את חידקל לפרת.

אורך כולל של התעלות בעולם עולה על 40,000 ק"מ, כשכחצי מכך נמצא באירופה. רוב התעלות האירופיות נבנו בין המאות ה-15 וה-16. לאחר המצאת מנעלי התעלות, מבנים שמשנים את מפלס המים כדי לאפשר מעבר בסתירות גובה, הבנייה התרחבה מאוד. ויכוח יש על מי המציא את מנעלי התעלות: איטליה או הולנד.

רוחב ועומק של תעלה נקבעים לפי כלי השיט שיעברו בה. בדרך כלל נשאר מטר אחד בין גחון הספינה לקרקע התעלה. תעלות נחפרות בעזרת מכונות חפירה, וצלעותיהן מעוצבות שונה באדמה רכה ובאבן קשה.

יש תעלות שמקשרות גופי מים חשובים ומשמשות נתיב בין-לאומי פתוח לשיט בהתאם לאמנות מיוחדות.

התעלה החדשה נחפרה במצרים בין 1854 ל־1869 בידי החברה בראשות דה לספס. היא מחברת את הים התיכון עם ים סוף. כבר ב-1866 צו מלכותי עות'מאני הגדיר אותה כנתיב נייטרלי ופתוח לכל אונייה. ב-1888 נחתמה אמנה שקבעה חוקים לשיט ותנאים לאוניות מלחמה. במהלך המאה ה-20 היו הסכמים בינלאומיים שהשפיעו על שליטה ובהגנה על התעלה. ב-1956 הלאימה מצרים את התעלה, אירוע שהוביל למתחים בין מדינות. התעלה הייתה סגורה חלקית לתקופות, ולבסוף אחרי הסכמי שלום היא חזרה להיות נתיב פתוח לכל אונייה.

התעלה מחברת בין האוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט. על פי אמנות והסכמים היא פתוחה לשיט לכל אונייה. ב-1955 החליטה ממשלת ארצות הברית לחפור תעלה חדשה שתתאים לכלי שיט גדולים יותר. ב-1965 נחתם הסכם בין ארצות הברית ופנמה, שלפיו פנמה תקבל ריבונות על התעלה ותשמור על אמנות השיט.

מחברת את הים הבלטי עם הים הצפוני ונמצאת בגרמניה. לפי חוזה ורסאי מ-1919 היא נדרשת לאפשר מעבר לכל אונייה. בזמן מלחמת העולם השנייה כללים אלה הופרזו וחודשו לאחר המלחמה.

תעלה ביוון שמחברת בין הים האגאי והים האדריאטי. חפירתה הושלמה בשנת 1893. החוק היווני מאפשר מעבר אוניות סוחר, אך מגביל אוניות מלחמה.

תעלת מים, או תעלה, היא מעבר שמחברים בין שני גופי מים. אנשים חפרו תעלות כדי שהספינות יוכלו לעבור ולנקז מים ששטפו שטחים.

תעלות חפרו כבר מזמן במצרים, בסין ובמקומות אחרים. התעלה הגדולה של סין היא העתיקה ביותר שעדיין בשימוש. חלקים ממנה נחפרו במאה ה-5 לפני הספירה. היא גדולה מאוד ומחברת בין בייג'ינג להאנגג'ואו.

כל התעלות ביחד בעולם ארוכות מעל 40,000 ק"מ. חצי מהתעלות האלה נמצאות באירופה. המצאת המנעל, דלת במים שמעלה ומורידה את המים, עזרה לבנות תעלות במקומות גבוהים.

התעלה נחפרה בין 1854 ל-1869 ומחברת את הים התיכון עם ים סוף. אחרי שינויים פוליטיים, מצרים לקחה עליה אחריות ב-1956. בסופו של דבר התעלה חזרה להיות נתיב פתוח לכל האוניות.

התעלה מחברת בין האוקיינוסים האטלנטי והשקט. ב־1955 החליטו בארצות הברית לבנות תעלה חדשה ליישום אוניות גדולות. ב-1965 פנמה קיבלה שליטה על התעלה.

תעלת קיל בגרמניה מחברת את הים הבלטי עם הים הצפוני. תעלת קורינתוס ביוון הושלמה ב-1893.