הבחירות שנערכו ב-28 במרץ 2006 התאפיינו באחוז הצבעה נמוך במיוחד, בשיעורים הנמוכים ביותר מאז הקמת המדינה. מערכת התעמולה היתה פחות אינטנסיבית מאשר בבחירות קודמות: פחות פעילים בשטח וצפייה נמוכה בשידורי הטלוויזיה. עם זאת, כמה קמפיינים בלטו בזכות יצירתיות או פרובוקציה, לדוגמה: "נייט, נייט, דא" של ישראל ביתנו, פרסומת הזרעונים של מרצ ותשדירי "ימין חדש עולה" של איחוד הלאומי.
ש"ס פתחה מוקדם עם שלטי חוצות של הרב עובדיה יוסף וסיסמאות חברתיות. הפעילות כללה גם חלוקת ספרי תהילים כפרסום. העבודה השתמשה ב"כוכבים" ובשלטים עם תמונתו של עמיר פרץ והמסר "כי הגיע הזמן", ובהמשך דגלה בשילוב המאבק בטרור ובהתמודדות עם העוני.
קדימה התחילה בקמפיין סביב דמותו של אריאל שרון והסיסמה "קדימה שרון". אחרי האירוע המוחי של שרון שונתה הסיסמה ל"קדימה ישראל" והקמפיין התייחס לאולמרט כממשיך דרכו. קדימה הציגה רשימת מועמדים רחבה והתקיפה את נתניהו בסלוגנים כגון "בלי פאניקה ביבי".
הליכוד הוביל קמפיין נגדי נגד קדימה, עם מודעות שקשרו את קדימה לנסיגה לגבולות 1967. בעקבות ניצחון חמאס בבחירות הפלסטיניות, הליכוד חיזק את המסר הביטחוני בססמה "חזק מול החמאס" והציג את נתניהו כמנהיג איתן וניסיון נגד אולמרט.
מרצ שאפה להדגיש מדיניות וحقوق אדם, אך חלק מקמפיין הפתיחה בוטל לאחר אירועי השרון. המפלגה השתמשה בפרובוקציות ובטיזרים ירוקים שאמורים היו לשים את מרצ במרכז הדיון, בין היתר מודעות על מיניות ובטיחות מינית לקהל צעיר. מרצ גם הפיצה סרטוני אנימציה שהלעיגו את המתחרים.
על רקע סקרים שהעמידו את עלה ירוק על סף אחוז החסימה (המספר המינימלי הדרוש לכניסה לכנסת), נגעו המפלגות בשאלות של סמים קלים ומדיניות אכיפה. גם הירוקים והעלה ירוק התמודדו עם נושאי איכות הסביבה ונישואים חד־מיניים בתשדירים מעוררי תשומת לב.
איחוד הלאומי-המפד"ל פעל בעיקר באינטרנט ובחוגי בית, ושינה את צבעיו לכתום כחלק מזהות הקמפיין. ישראל ביתנו של ליברמן ביססה תדמית מנהיגותית ונוקשות, כשהיא מציעה פתרונות ביטחוניים ומדיניים דרמטיים. מפלגות אחרות כמו חץ, תפנית, חד"ש, יהדות התורה ובל"ד ניהלו קמפיינים ממוקדים לכל ציבור ומאפיינים ייחודיים.
תשדירי התעמולה (פרסומות פוליטיות בטלוויזיה) שודרו בין 7 ל-26 במרץ בערוצים הממלכתיים. העבודה הציגה מדיניות חברתית כמו העלאת שכר המינימום. הליכוד תקף את אולמרט על יחסו לחמאס והציג את נתניהו כמנהיג מנוסה. קדימה שידרה את "דרך שרון" כדי להציג את אולמרט כממשיך דרכו של שרון.
ש"ס התמקדה במסר חברתי ובתעמולה דתית; חלק מתשדיריה נחסמו לשידור אחרי מחלוקות. איחוד הלאומי-המפד"ל הציג סדרת תשדירים דמויית טלנובלה עם משפחות שמייצגות ערכים. מרצ שידרה גם תשדירים הומוריסטיים ואחרים שהתמקדו בזכויות האזרח.
חלק מהפרסומות נדחו או נאסרו לשידור בעקבות החלטות ועדת הבחירות. בסופו של דבר, תשדירי הבחירות זכו לצפייה נמוכה ונבחנו בתקשורת כבינוניים וחסרי עניין.
המערכת זכתה לשיעור הצבעה נמוך, קמפיינים לעיתים פרובוקטיביים, שימוש מוגבר באינטרנט ובחוגי בית, ומאבק בין המסרים הביטחוניים לחברתיים. כמה מיזוגים ושינויים במפלגות השפיעו על זהות הקמפיינים, בעוד שהתשדירים בטלוויזיה לא השיגו צפייה גבוהה כפי שנחזה.
הבחירות נערכו ב-28 במרץ 2006. בפעם הזאת הגיעו פחות אנשים להצביע.
כל מפלגה נתנה שלטים ברחובות וקראה לאנשים לתמוך בה. ש"ס חלקה ספרי תהילים. העבודה הראתה את עמיר פרץ עם הסיסמה "כי הגיע הזמן".
קדימה התחילה עם תמונות של אריאל שרון. אחר כך הראו את אהוד אולמרט. הליכוד תקף את קדימה ואמר שהיא רוצה לחזור לגבולות של 1967.
מרצ דיברה על זכויות אדם והשתמשה בפרסומות לא שגרתיות. הירוקים דיברו על זיהום וסלבריטאים שיתמכו בהם.
יש מפלגות קטנות שדיברו על נושאים שונים: ביטחון, חברה וסביבה. ישראל ביתנו הציגה את ליברמן כמנהיג חזק.
התשדירים שודרו בין 7 ל-26 במרץ בערוצים הממלכתיים. חלקם היו מצחיקים, חלקם בוטים. כמה תשדירים נאסרו לשידור. בסופו של דבר, לא הרבה אנשים צפו בהם.
הבחירות היו שקטות יחסית וצפייה בתשדירים היתה נמוכה. מפלגות ניסו למשוך קהלים שונים עם מסרים שונים.
תגובות גולשים