תערובת רצמית

תערובת רצמית (תַּרְצִים) היא תערובת שמכילה כמות שווה משני האננטיומרים של אותה מולקולה. אננטיומרים הם מולקולות שהן תמונת-מראה אחת של השנייה. כל אננטיומר בנפרד יכול להציג פעילות אופטית, כלומר לסובב אור מקוטב, אבל בתערובת רצמית שני הסיבובים מבטלים זה את זה, ולכן התערובת חסרת פעילות כזו. המושג מקורו בלטינית, "רצמוס" (אשכול ענבים), כי לואי פסטר גילה את התופעה בחומצה טרטרית שמקורה בענבים. התהליך שבו אננטיומר אחד הופך לשני נקרא רצמיזציה (ריצום).

עודף אננטיומרי (EE) מחושב כך: EE = (R - S) / (R + S), כאשר R ו‑S הם האחוזים של האננטיומרים R ו‑S בהתאמה. אם R = S אז EE = 0, כלומר התערובת היא רצמית.

נקודת ההיתוך של תערובת רצמית בדרך כלל נמוכה מזו של כל אננטיומר טהור. הדבר נובע ממידת סידור נמוכה יותר במערכת המעורבת. לעיתים התערובת מהווה נקודה לאוטקטית (האקוטקטום הוא טמפרטורת ההיתוך הנמוכה ביותר במערכת), אבל זה לא חייב להיות המקרה; יכולות להיות גם שתי נקודות אוטקטיות.

למרות שלאננטיומרים טהורים לעיתים תכונות פיזיקליות זהות, לתערובת הרצמית יכולים להיות מאפיינים פיזיקליים שונים. גם ההשפעות התרופתיות עלולות להשתנות; לעיתים אחד האננטיומרים פעיל והשני פחות או אפילו רעיל. לפני שידעו להסיק, השתמשו בתערובות כאלה ברפואה. בעקבות פרשת התלידומיד התגלה שאחד האננטיומרים היה תרופה והשני היה רעיל, מה שהביא להשלכות רפואיות חמורות.

תערובת רצמית (תַּרְצִים) היא תערובת שבה יש אותו מספר של שתי מולקולות שמראות אחת של השנייה. מולקולות שמראות אחת של השנייה נקראות אננטיומרים. כל אננטיומר לבד יכול לסובב אור מיוחד. אבל כששני האננטיומרים ביחד, הם מבטלים זה את זה, וההתערובת לא מסיטה אור.

אם אחוז האננטיומר R שווה לאחוז S, אז אין עודף וההתערובת רצמית.

לעיתים תערובת רצמית נמסה בטמפרטורה נמוכה יותר ממולקולות טהורות. זאת כי במצב מעורב יש פחות סדר.

לתערובת רצמית יכולים להיות תכונות פיזיקליות שונות מהמולקולות הטהורות. גם ההשפעה של תרופה בתערובת כזו יכולה להשתנות. למשל, לואי פסטר גילה את התופעה בחומצה טרטרית מענבים. במקרה של תרופה בשם תלידומיד, אחד הרכיבים היה מועיל ואחד היה מזיק, וזה גרם לבעיות בלידות.