תפילת שבע היא נוסח מיוחד של תפילת העמידה (תפילת שמונה עשרה). היא נאמרת בשבת וביום טוב בתפילות שחרית, מנחה וערבית, וגם בתפילת מוסף בכל זמן פרט למוסף של ראש השנה. התפילה כוללת את שלוש הברכות הראשונות והשלוש האחרונות של שמונה עשרה, ובמקום קבוצת הברכות האמצעיות יש ברכה אחת העוסקת בשבת ובמועד.
בשבת ובמועדים מחליפים את בקשות החול בברכה אחת על השבת או המועד. ההחלפה נועדה כיוון שאסור לבקש צרכים אישיים בשבת. במסכת ברכות (כ"א עא) נרמז שיכלו להתפלל כמו ביום חול, אך חכמים צמצמו זאת לשם כבוד השבת.
הברכה האמצעית בשבת כתובה בסגנון פיוטי. פתיחתה משתנה בין התפילות ולפעמים בין קהילות, אך סוף הקטע קבוע: "רצה (נא) במנוחתנו" והחתימה היא "מקדש השבת". יש קטע נוסף שמתחיל ב"ישמחו במלכותך"; רוב הנוסחים אומרים אותו בשחרית ומוסף, וחלק אף בערבית. בנוסח אשכנז הקטע הזה נאמר בדרך כלל רק במוסף.
המשפט שלפני החתימה משתנה בין קהילות. נוסח הספרדים אומר "וינוחו בה כל ישראל מקדשי שמך". נוסח אשכנז הישן השתמש בביטוי אחר, אך מאז המאה ה-17 רוב עדות אשכנז אימצו את נוסח הספרדי. לעתים כינוי השבת מופיע בלשון נקבה, זכר או רבים; זה מבוסס על רעיונות קבליים ושונה בין קהילות.
במוסף של ראש חודש החל בחול, הברכה האמצעית פותחת ב"ראשי חודשים לעמך נתת" וכוללת פירוט קרבן המוסף. חתימת הברכה כוללת "מקדש ישראל וראשי חודשים". אם ראש חודש חל בשבת, פתיחה אחרת מופיעה: "אתה יצרת עולמך מקדם". ברוב הנוסחים אז מושמט קטע הבקשות "קדשנו במצוותיך", אם כי יש קהילות ששמרו אותו.
בשלוש הרגלים (שלושת המועדים) הערבית, שחרית ומנחה נפתחת הברכה ב"אתה בחרתנו מכל העמים". מופיע קטע יעלה ויבוא, וסיום הברכה עוסק בברכת המועדים. החתימה בדרך כלל "מקדש ישראל והזמנים". במוסף ובחול המועד יש וריאציות על תוספת קרבנות ומנהגים של אמירת פסוקים.
בערבית, שחרית ומנחה בראש השנה התפילה דומה לימי חג אחרים, אך במקום קטע "והשיאנו" נאמרת תפילה שמתחילה ב"או"א מלוך...". בנוסח איטליה מוסיפים גם את "והשיאנו". בתפילת מוסף בראש השנה נאמרת תפילת תשע במקום תפילת שבע.
סדר הקטעים בברכה האמצעית ביום כיפור משתנה בין קהילות. אצל הספרדים הסדר כולל בין היתר "אתה בחרתנו", קטעי מחילה כמו "אלהינו... מחול לעוונותינו", ו"יעלה ויבוא". אצל תימן הסדר שונה במקצת, ובאיטליה ואשכנז משמיטים קטעים מסוימים לפי מנהג.
ברוב נוסחאות התפילה החתימה כוללת ברכה על מחילה וסילוק אשמות, ואז את המילים "מקדש ישראל" וכן ציון היום (למשל: "השבת ויום הכיפורים" במקומות המתאימים). בנוסח תימן יש נוסח מעט שונה למילים אלו.
מי שהתחיל בטעות בקבוצת ברכות החול (למשל "אתה חונן") במקום ברכת השבת, מסיים את הברכות ההתחלתיות ואז חוזר לברכה המיוחדת של השבת. ההיגיון הוא שאין איסור מוחלט על אמירת הברכות הללו בשבת, ולכן מי שהתחיל אותן יסיים. בתפילת מוסף קיימת מחלוקת בין הפוסקים אם יש להשלים את הברכות הטעונות, ונראה שבפועל לא מסיימים במוסף.
תפילת שבע היא גרסה מיוחדת של תפילת העמידה (שמונה עשרה).
היא נאמרת בשבת ובחגים בשחרית, מנחה וערבית. גם במוסף אומרים אותה, אך לא במוסף של ראש השנה.
במקום בקשות רגילות שמאמרים בימי חול, אומרים ברכה אחת על השבת. זה בגלל שאסור לבקש צרכים אישיים בשבת.
הברכה האמצעית היא פיוטית. הסוף שלה קבוע: "רצה (נא) במנוחתנו". החתימה היא תמיד "מקדש השבת".
יש קטע בשם "ישמחו במלכותך" שאומרים אותו ברוב הקהילות בשחרית ומוסף.
שונות קטנה במילים קיימת בין קהילות שונות, כמו ספרדים ואשכנזים.
במוסף של ראש חודש פותחים ב"ראשי חודשים לעמך נתת" ומסכמים ב"מקדש ישראל וראשי חודשים".
בחגים הפותח הוא בדרך כלל "אתה בחרתנו מכל העמים". בסיום אומרים על הזמנים והחגים.
בראש השנה וביום כיפור יש שינויים בסדר הקטעים. כל קהילה יכולה לומר את הקטעים בסדר מעט שונה.
אם מתחילים בטעות בקשות של חול במקום הברכה המיוחדת, מסיימים אותן ואחר כך חוזרים לברכת השבת. בתפילת מוסף יש מחלוקת איך לנהוג.
תגובות גולשים