תפיסה

תפיסה היא התהליך שבו המוח מסווג ומפענח גירויים שנקלטים דרך החושים, כדי לתת להם משמעות. התפיסה חשובה בפסיכולוגיה ובמיוחד בפסיכולוגיה קוגניטיבית.

תהליך התפיסה נחלק לשלושה שלבים עיקריים. הראשון הוא קליטת הגירויים בחושים. השני הוא ארגון ועיבוד המידע שנקלט. השלישי הוא זיהוי והיקשרות של האובייקט לזיכרון. הקשב הוא צעד מקדים: הוא מכין את הקליטה, בעוד שהתפיסה יוצרת את המודעות והפירוש.

הגירוי הוא צורת אנרגיה פיזיקלית שנקלטת על ידי חוש מסוים. כל חוש רגיש לסוג שונה של אנרגיה: ראייה לאור, שמיעה לאנרגיה מכנית, ריח וטעם לאנרגיה כימית, מישוש לאנרגיה מכנית. בתהליך שנקרא תמרה חושית (transduction), קולטני החישה ממירים את האנרגיה לאותות חשמליים. אותות אלה עוברים עיבוד על ידי מערכת העצבים וכוללים אינטגרציה סנסורית, שילוב תחושות מכל החושים לחווייה אחידה.

מערכת התפיסה האנושית מפותחת, אבל מוגבלת: למשל היא לא קולטה תדרים כמו אולטרה־סגול או על־קולי, או גירויים חשמליים ומגנטיים שחלק מבעלי החיים מתקשרים איתם.

הזיכרון החושי הוא תחנת הקלט הראשונה. הוא שומר רושם קצר מאוד כדי לבחור מה להעביר הלאה. השלב הבא הוא הזיכרון לטווח הקצר, שקיבולתו מוגבלת לכמה פריטים בלבד. הזיכרון הזה נקרא גם זיכרון עבודה (working memory) כי התודעה שולטת בו.

בזיכרון העבודה מארגנים פריטים לגושים משמעותיים, תהליך שנקרא צירוף או chunking, וכך מתגברים על מגבלות הקיבולת. חלק מהמידע עובר לזיכרון לטווח ארוך, ומשם ניתן לשלוף אותו שוב.

סכמות (מסגרות ידע), כלומר הידע והציפיות שלנו, משפיעות על איך אנו קולטין ופירשנו מידע. הסכמות עוזרות להתמודד עם הצפה של גירויים אך גם יכולות לעוות את התפיסה כך שתתאים לציפיותינו.

חלק גדול מהתפיסה מתבסס על ארגון החלקים של הסביבה. לפי פסיכולוגיית הגשטלט אנו נוטים לתפוס עצמים כמכלול אחד ולא כגושים נפרדים. עקרונות מרכזיים כוללים את הבחנה בין דמות ורקע: מה נראה כדמות ומה כרקע.

גם תורת גילוי האותות מייצגת צד אחר של הארגון: איתור גירוי תלוי ברגישות (היכולת להבחין אות מהרעש) ובקריטריון (הנטייה לדווח על קיום הגירוי). הרגישות מושפעת מגורמים אובייקטיביים, והקריטריון מושפע מציפיות וממוטיבציה.

בעת עיבוד צורה, אובייקטים נתקבצים לקבוצות לפי חוקים מסוימים. חוקי הקבצה עוזרים לזהות צורות ומבנים בסביבה.

בשלב זה המוח מקצה סיווג לאובייקט. לזיהוי חזותי יש חשיבות לצורה. התפיסה משווה בין התאור שנקלט לתיאורים בזיכרון עד למציאת ההתאמה הטובה ביותר. התאמה זו מושפעת מתכונות התופס, תכונות המטרה וההקשר. כאשר ניתן לארגן את המידע בכמה דרכים נוצרות דו־משמעויות ואשליות.

פרוטוטיפ (אבטיפוס) הוא דוגמה מרכזית: הוא תיאור טיפוסי עם תכונות שמייצגות קבוצה.

אדם עלול לתפוס את אותו גירוי אחרת מאחרים. שלושה גורמים משפיעים: התופס (המאפיינים האישיים והציפיות), המטרה (מה מחפשים או מצפים למצוא) וההקשר (סביבה, זמן ותאורה). הבדלים אלה מסבירים מדוע אנשים נותנים פרשנויות שונות לאותו מצב.

קביעות תפיסתית שומרת על תחושת יציבות של אובייקטים למרות שינויים במידע החושי. למשל אנו מזהים אובייקט גם כשהזווית, התאורה או המרחק משתנים. קביעות זו פועלת בממדים כמו גודל, צורה, צבע ובהירות.

יש שני מסלולים שפועלים בו-זמנית:
- עיבוד מלמטה למעלה: המידע המובא מהחושים מדריך את ההכרה. הוא מתחיל בתכונות פיזיקליות ועולה לשכבות גבוהות יותר במוח.
- עיבוד מלמעלה למטה: מושפע מידע קיים, ידע וציפיות. הוא מוסיף הקשרים ומשלים מידע חלקי, אך עלול גם להטות את התפיסה.

תפיסה עצמית היא איך אדם רואה את עצמו ביחס לסביבה. היא משפיעה על הערכה עצמית, רגשות והתנהגות. אם משימה קשה מדי נוצרת תסכול וחרדה. אם היא קלה מדי יש שעמום. כשיכולות האדם תואמות את האתגר נוצרת תחושת זרימה.

תפיסה חברתית היא הדרך שבה אנו מנסים להבין אנשים אחרים.

תאוריית הייחוס מסבירה כיצד מייחסים למניעים פנימיים או חיצוניים את מעשי אנשים. לפי הרולד קלי, שלושת הגורמים שקובעים את הייחוס הם: עקביות ההתנהגות, הבדילות שלה וקונצנזוס (האם אחרים מתנהגים כך). יש גם את טעות הייחוס הבסיסית: אנו נוטים להאשים תכונות פנימיות של אחרים במקום נסיבות חיצוניות. כשבשפטים לגבי עצמנו, הפנייה נוטה לטובתינו, אנחנו מייחסים הצלחות למניעים פנימיים וכישלונות לסיבות חיצוניות.

בטלות קוגניטיביות הן קיצורי דרך פסיכולוגיים שמשפיעים על שיפוטים שלנו. הן חוסכות משאבים קוגניטיביים אך גם גורמות לשגיאות בהסקה, בזיכרון ובייחוס.

בתוך ארגונים, תפיסה משפיעה על קבלת החלטות, שיפוט עובדים ותהליכים קבוצתיים. חשוב להכיר הטיות תפיסתיות כדי לצמצם טעויות בניהול ובקבלת החלטות.

תפיסה היא הדרך שבה המוח מבין את מה שאנו רואים, שומעים ומרגישים.

יש שלושה שלבים: קליטה, עיבוד וזיהוי.

החושים קולטים אנרגיה מהעולם. ראייה רואה אור. שמיעה קול. ריח וטעם מזהים חומר. המידע הזה מומר לאותות חשמליים בתהליך שנקרא תמרה חושית. המוח משלב את כל התחושות לחוויה אחת.

המידע נכנס לזיכרון קצר מאוד ואז לזיכרון לטווח קצר. זיכרון לטווח קצר נקרא גם זיכרון עבודה. הוא מאפשר לנו לחשוב ולעבד מידע. הידע הקודם שלנו, שנקרא סכמות, עוזר לפרש מה קורה.

אנחנו נוטים לראות עצמים כשלמים ולא כחלקים מפוזרים. למשל, אנחנו מבחינים בין דמות לרקע.

בשלב זה המוח מתאים את מה שנקלט למה שנשמר בזיכרון. כך מזהים חפצים, בעלי חיים או אנשים.

איך נתפוס משהו תלוי בנו, במטרה שלנו ובסביבה. ציפיות וניסיון ישפיעו על מה נראה.

קביעות תפיסתית עוזרת לנו לזהות חפץ גם אם האור או הזווית משתנים.

יש שתי דרכים לעבד מידע:
- מלמטה למעלה: החושים שולחים מידע כפי שהוא.
- מלמעלה למטה: הידע והציפיות משלימים חלקים חסרים.

תפיסה חברתית היא להבין אנשים אחרים. לפעמים אנחנו חושבים שמה שאדם עשה נובע מהאופי שלו. זו טעות שנקראת טעות הייחוס הבסיסית. גם אנחנו נוטים לשים את הפייסים שלנו בדרך נוחה: הצלחות שלנו פנימיות, כישלונות חיצוניים.

במקומות עבודה, הדרך שבה אנשים תופסים זה את זה משפיעה על החלטות וניהול.