תקינות פוליטית

תקינות פוליטית (פוליטקלי קורקט, PC) היא דרך דיבור ומדיניות שמטרתה להמנע מפגיעה או השפלה של קבוצות חברתיות. היא שוללת שימוש בביטויים שנחשבים סקסיסטיים, גזעניים, הומופוביים, טרנספוביים ועוד. מצדדי התקינות רואים בה כלי לשינוי חברתי; מבקריה טוענים שהיא פוגעת בחופש הביטוי.

העיקרון הוא לשנות מילים ושיח כדי להימנע מהעלבה. דוגמאות נפוצות: "אמריקאים ילידים" במקום "אינדיאנים", "בן זוגי" במקום "בעלי", "אדם עם מוגבלות" במקום קללות פוגעניות. גם החלפת מונחים נשענת על ההנחה ששפה מעצבת מציאות. השערת ספיר-וורף, רעיון בלשני שמציע שהשפה משפיעה על האופן שבו אנו מבינים את העולם, מוזכרת כתשתית רעיונית. לרעיון הזה יש מקורות עתיקים: שימוש בשפה עדינה כבר בתנ"ך ובחז"ל כדי להימנע מהשפה הפוגעת.

בתרבות האקדמית בארצות הברית ובתקשורת הליברלית התקינות הפוליטית מקובלת מאוד. דוגמה בולטת היא הימנעות ממלה גזענית כנקודה: הכינוי הגנאי לא נאמר, ואומרים במקום זאת "The N word". התקינות הפוליטית גברה מאז 1991, ובמקרים מסוימים מי שמתבטא בפוגע עלול להסתכן בבושה ציבורית, חרם או פיטורין. מנגד, בשיח העממי היא פחות נפוצה.

תומכי התקינות טוענים שחברה ישראלית רב-תרבותית זקוקה לשפה שמכבדת את המיעוטים. שינויי שפה מוכרים כאן כבר שנים, למשל החלפת הכינוי הפוגע במילה "אפריקאי" במקום הביטוי הפוגעני. עם זאת, יש עדיין ביטויים וגינויים שעומדים בשיח הפוליטי.

המתנגדים טוענים שהיא מדכאת חופש ביטוי, יוצרת צביעות ועיוות לשוני. יש טענות שהיא רק מנסה לשנות שמות ולא את המצב החברתי האמיתי. מבקרים בולטים כוללים את ג'ורדן פיטרסון והוגים כמו ג'ונתן היידט. גם אמנים וסופרים מפורסמים הביעו התנגדות, למשל מציין מכתב משנת 2020 עליו חתם קבוצה של כ-150 כותבים, לצד שמות מוכרים כגון סלמן רושדי ומרגרט אטווד.

חלק מהמבקרים קישרו את התקינות הפוליטית לשיטות דיכוי קיצוניות ברטוריקה, בעוד אחרים טוענים שההשפעה מוגזמת. יש דיון מתמשך על גבולות התיקון והאם קיים "תיקון-יתר".

התופעה מוזכרת רבות בטלוויזיה ובמוזיקה. דוגמה תרבותית מפורסמת היא שינוי המשפט בסדרת מסע בין כוכבים מ"Where no man has gone before" ל"Where no one has gone before". בסאטירה יש דמויות כמו "המנהל פי.סי" בסאות' פארק שמציגות את הביקורת וההומור סביב הנושא. קומיקאים כמו ג'רי סיינפלד וביל מאהר ביקרו את רגישות היתר.

גם בתרבות הישראלית נוצרו תגובות הומוריסטיות ואמנותיות לנושא. בין היתר שירים וסקטצ'ים שמגחיכים או מבקרים את עקרונות התקינות הפוליטית, וכן דיאלוג ציבורי על ההשפעות שלה על השיח המקומי.

תקינות פוליטית (פוליטקלי קורקט) היא דרך לדבר כך שלא יפגעו באנשים.

המטרה היא להימנע ממילים פוגעניות. לדוגמה אומרים "בן זוגי" במקום מילים שפוגעות. הרעיון הוא שהמילים שלנו חשובות ויכולות להשפיע על איך אנשים מרגישים.

הרעיון התפשט בשנות ה-90, ובמיוחד באוניברסיטאות בארצות הברית. שם נזהרים מאד מהמילים שאומרים. לעיתים מי שאומר משהו פוגע יכול להיענש חברתית.

גם כאן יש אנשים שמנסים לשנות מילים פוגעניות. לדוגמה החליפו כינויים פוגעניים במילים מכבדות יותר, כמו "אפריקאי".

יש מי שאומר שהתיקון הזה טוב ומכבד. ויש מי שחושב שהוא מגביל את חופש הביטוי. לכן אנשים רבים דנים על מה נכון לומר.

בסדרות וסדרות מצחיקות מדברים על זה בצחוק. דוגמה ידועה היא בשינוי המשפט במסע בין כוכבים מ"Where no man..." ל"Where no one...". גם בקריקטורות כמו סאות' פארק מראים דמויות שמייצגות את הדיון הזה.

בסוף, התקינות הפוליטית היא רעיון על מילים וכבוד. יש מי שאוהב את הרעיון ויש מי שמתנגד לו.