תקרת הזכוכית

תקרת הזכוכית היא דימוי לתיאור מחסום בלתי נראה שמעכב עליית נשים ומיעוטים לתפקידים בכירים. המחסום נשאר גם כשהחוק אוסר אפליה רשמית, ובכך הוא מסביר חלק מהפערים בשכר ובדרגים.

המטאפורה משויכת לחקירות פמיניסטיות ולפעילות לשוויון. כבר ב־1839 השתמשה ז'ורז' סאנד בדימוי דומה לתיאור רצון אישה לפרוץ לתפקידים חדשים. המונח המודרני הופיע לראשונה ב־1978, כשמרילין לודן השתמשה בו בכנס מקצועי. בשנות ה־80 המושג הפך לפופולרי, וב־1984 גיי בראיינט סיכמה כי נשים רבות עולות עד הנהלה בינונית ואז נעצרות. בשנות ה־90 בארה"ב הוקמה ועדת תקרת הזכוכית שהגישה דו"ח ב־1995 עם המלצות לצמצום החסמים.

בסיס התופעה הוא אי שוויון מובנה והרגלים שמעדיפים מועמדים מסוימים. קושי להוכיח את התופעה נובע מהבדלים שקשה למדוד, כמו מוטיבציה או תחומי עניין. סקרים המראים דעה קדומה בקרב מעסיקים מחזקים את ההשערה שמדובר במחסום אמיתי.

המאבק כולל חקיקה, שינויים במדיניות ופעילות העצמה לנשים. בישראל נעשה שימוש ב"שריון", הקצאת מקומות לקבוצות ממיעוטים, ובהעדפה מתקנת לנשים. תיקון לחוק החברות הממשלתיות מ־1993 קבע ייצוג הולם לשני המינים בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות. כשהחוק לא נאכף, שדולת הנשים פנתה לבג"ץ להחליף דירקטורים.

באקדמיה יש רוב של נשים בין הסטודנטים (כ־55% לתואר ראשון), אך הן נדירות בסגל הבכיר. ב־2010 היו כ־25% נשים בסגל הבכיר וב־15% בלבד ממלאות תפקיד פרופסור מן המניין. במסגרות הממשלתיות ובאקדמיה נצפים שיעורים נמוכים של ערבים בסגל הבכיר.
בשוק העבודה נתונים מ־2011 הראו ש־34% מהמנהלים היו נשים. שיעור הנשים במשרות ניהול עלה מעט לאורך השנים. נשים המשתייכות גם לקבוצת מיעוט עלולות לסבול מאפליה כפולה. מדד ה"תקרה" של ה־Economist קבע ב־2021 כי ישראל מדורגת במקום ה־19 מתוך 29, וב־2024 המקום ירד ל־25 מתוך 29.

תקרת הזכוכית היא רעיון שמסביר למה נשים וקבוצות קטנות לא מגיעות בדרך כלל לתפקידים הכי בכירים. הקיר הזה בלתי נראה, אבל הוא אמיתי לחלק מהאנשים.

הרעיון קיים כבר מהמאה ה־19. ב־1978 קיבלו לו שם מודרני, כאשר נשים מקצועיות דיברו על המחסום.

המחסום נוצר מהרגלים ודעות שמעדיפות מועמדים מסוימים. קשה להוכיח אותו כי חלק מההבדלים קשה למדוד.

מנסים לשנות חוקים ולהקצות מקומות לנשים. בישראל חוק מ־1993 קבע ייצוג הולם בוועדות הנהלה של חברות מדינה. קבוצות פעלו כדי לאכוף את החוק.

יותר נשים לומדות באוניברסיטה מאשר גברים. אבל יש פחות נשים כפרופסוריות ובתפקידים בכירים. גם ערבים מעטים בסגל הבכיר. במדד בינלאומי ישראל דורגה נמוך יחסית ב־2021 וב־2024.