תרבוש (בערבית: طربוש, בטורקית: Fes) הוא כובע טורקי מקורי מתקופת האימפריה העות'מאנית. צורתו קרובה לחרוט קטום (מעין גליל צר בעל קצה שטוח), בדרך כלל אדום, ולעתים עם גדיל שחור במרכז החלק העליון. נפוץ בטורקיה ובכמה מדינות ערב, במיוחד בצפון אפריקה, בסוריה ובעיראק.
התרבוש הושתמק בצורתו לפי דוגמה צפון‑אפריקאית, ונכנס לשימוש בשנת 1828 בתקופת שלטונו של הסולטאן מהמוט השני (הסולטאן הוא השליט). זהו מעין כובע ללא שוליים שמקל על הנוטל חלק בתפילה - כך אפשר לגעת עם המצח בארץ בעת ההשתחווה.
בהתחלה לבשו אותו שופטים כאות משרה רשמית, ובמהרה אומץ גם על ידי פקידים בכירים ואנשי מעמד מכובד. משנת 1840 נכנס לשימוש גם בצבא העות'מאני, ובהדרגה נפוץ בקרב שכבות נוספות.
התרבוש האדום סימל לעיתים את ההשתלבות במערכת העות'מאנית. בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה חבישת התרבוש יכלה להצביע על אזרחות עות'מאנית ולעתים להגן מפני גירוש.
בשנות ה‑20 של המאה ה‑20 קיבל שימושו מדיניות מודרניזציה. מוסטפא כמאל אטאטורק ראה בתרבוש סמל של שמרנות והחל ב‑1925 לבטל את חבישתו, ולדרוש במקום זאת מגבעת אירופית לעובדי המדינה. בדצמבר 1928 אסר רזא שאה פהלווי את חבישת התרבוש על המשכילים בפרס והחליף אותו במגבעת מערבית.
תרבוש הוא כובע טורקי. הכובע נראה כמו גליל קצר עם צורה שטוחה למעלה.
הצבע הנפוץ שלו אדום. רבים נושאים בו גדיל שחור בקצה.
התרבוש הגיע מהאימפריה העות'מאנית. זהו שם לממלכה ישנה ששלטה באזור.
הכובע נתפר בהשראת כובעים מצפון אפריקה. החל משנת 1828 הוחל לשים אותו יותר ויותר.
שופטים, פקידים ואף חיילים לבשו אותו כדי להראות משרה או ייצוג. בתפילה הוא מאפשר להניח את המצח על הארץ.
בשנות ה‑20 של המאה ה‑20 מנהיג טורקיה, אטאטורק, אסר את חבישת התרבוש. הוא רצה שאנשים יחבשו מגבעות בסגנון מערבי. גם בפרס אסרו על המשכילים לחבוש תרבוש ב‑1928.
תגובות גולשים