תרומת מעשר

תרומת מעשר היא מצוות עשה מהתורה: לוי מרים עשירית ממעשר ראשון שהוא מקבל, ונותן את החלק הזה לכהן. (מעשר = עשירית מהתבואה; תרומה = החלק שנותנים לכהן.)


דין תרומת מעשר דומה במובנים רבים לדין התרומה הגדולה. יחד עם זאת יש שלוש נקודות שבהן הוא שונה:

א. לא מפרישים "מעשר מן המעשר" באופן חופשי; יש להיות מדויקים בשיעור ההפרשה, כי השיעור נקבע במקרא.

ב. לפי רוב הראשונים, מדאורייתא מותר להפריש תרומת מעשר גם אם חלק המעשר נמצא במקום אחר ממה שמפרישים ממנו. ("המוקף" הוא החלק הברור והאסוף של התבואה.) בפועל יש דעה שאומרת שצריך להפריש רק מן המוקף, מה שהברור שהוא חלק המעשר.

ג. מותר לעשר (להפריש מעשר) מתוך תרומת מעשר טהור כדי לכסות תרומת מעשר טמאה שיש לאדם.

יש מסורות הלמדות שונות: נאמר על שם התנא אבא אלעזר בן גמלא הדרשות על הקשר בין דיני התרומה והמעשר. אך הנהגת ההלכה כפי שפסקו הרמב"ם ושולחן ערוך היא שיש להפריש שיעור מדויק ולא להסתפק בהערכה חופשית. מהמילה "ונחשב" נלמד גם שאפשר להחליט במחשבה איזה חלק מערימה הוא הקדוש, בלי לבצע הפרשה ממשית; בעל הבית יכול לקבוע כך ומה שלא קבע מותר לו לאכול. בדומה לכך, בעל הבית יכול להפריש תרומת מעשר גם אם הלוי עצמו לא ידע או לא השתתף בהחלטה.

תרומת מעשר היא מצווה: לוי נותן עשירית ממעשר ראשון לכהן. (עשירית = חלק אחד מתוך עשרה.)


הדין קרוב לדין של תרומה גדולה, אבל יש שלוש הבדלות חשובות:

1. צריך לשמור על שיעור ברור של ההפרשה. אין לשחק עם החישוב.

2. רוב החכמים אומרים שאפשר להפריש גם אם חלק המעשר פזור במקום אחר. המוקף הוא החלק הברור שבו שומרים את התבואה.

3. אפשר לעשר מתוך תרומת מעשר טהורה כדי לטפל בבעיות של תרומת מעשר טמאה.

חכמים כמו הרמב"ם ושולחן ערוך כותבים שצריך להפריש בדיוק. גם אפשר להחליט בלב איזה חלק הוא הקדוש, בלי להסיר אותו בפועל.