תרנגול הבית

תרנגול הבית (שם מדעי: Gallus gallus domesticus) הוא עוף מבוית הנפוץ ביותר בעולם. השם העברי "תרנגול" הגיע משומרית דרך האכדית ופירושו היה "עוף המלך". זכר נקרא גם "שכוי" או "גבר".


מוצאו של התרנגול בדרום־מזרח אסיה, ושם מצויים מיני תרנגולי־בר שמהם התפתח תרנגול הבית. הביות החל כנראה סביב 3000 לפני הספירה בעמק האינדוס. לאחר מכן הוא התפשט מערבה למסופוטמיה ולים התיכון, והפך נפוץ בתקופת האימפריה הרומית.

בארץ ישראל יש עדויות ארכאולוגיות לתרנגולים מתקופות הברונזה והברזל. בתחילה חשיבותם בכלכלה המקומית הייתה קטנה, אך מאוחר יותר הם תפסו מקום יותר מרכזי כמשאב לביצים ובשר.


תרנגולות מראות יכולות קוגניטיביות לא טריוויאליות. ניסויים הראו שהן מסוגלות להמתין לתגמול גדול יותר (דמוי מבחן המרשמלו) ולזהות את עצמן במראה, לפי מחקרים מודרניים.


תרנגולות מבינות שקביעות אובייקט, שהחפץ קיים גם אם איננו נראה כרגע. היכולת הזאת מתפתחת כשהן נחשפות לגירויים חזותיים צעירות. המידע המעובד בהיפוקמפוס שלהן קשור לעין השמאלית.


תרנגולות מגלות התנהגויות חברתיות מורכבות. ניסויים הראו תגובות מתח ואמפתיה כלפי אפרוחים במצוקה. בני אדם לעיתים מצליחים להבחין אם תרנגולת שמחה או מתוסכלת לפי הקרקור שלה.


הרבייה המודרנית מתבססת על הדגרה מלאכותית, הנחת ביצים במדגרות המדמות חום ולחות טבעיים. יש הפרדה ברורה בין תעשיית הבשר ותעשיית הביצים, כאשר לכל ענף גזעים מותאמים.


גזעי בשר פותחו על ידי ברירה מלאכותית כדי לגדול מהר ולהפיק חלקי גוף כלכליים, כמו חזה גדול. גזעים נפוצים הם קוב ורוס, שמגיעים לגודל מסחרי בתוך כמה שבועות.


בטבע מטילה תרנגולת כעשר ביצים בשנה. בזנים מבויתים המותאמים לתעשייה המספר גבוה הרבה יותר; זנים כמו לגהורן היו נפוצים בעבר בגלל רמת ההטלה הגבוהה שלהם. חקלאים מטילים בתנאי לול שונים: כלובי סוללה, כלובים צפופים עם רצפה אלכסונית לאיסוף ביצים, ולולי חופש שבהם התרנגולות מסתובבות חופשי.

מחזור ההטלה המלאכותי מווסת על ידי תאורה והשראות שמחקות עונות.

בעיות התנהגותיות בלולים צפופים כוללות מריטת נוצות (Feather pecking) וקניבליזם. כדי למנוע זאת מפעילים שינויים בסביבה, מקטינים צפיפות ומשפרים עיסוקים כמו התפלשות באבק.


ארגוני זכויות בעלי חיים מתנגדים לשיטות גידול אינטנסיביות. הם מתרעמים על כלובי סוללה, קיטום מקור (קטיעת קצה המקור ללא הרדמה), גריסת אפרוחים ותנאי הובלה קשים שבהם עופות נוטים לסבול.


כמו בבית גידול של כלבים או סוסים, קיימים גזעי תרנגולים רבים שהתפתחו על ידי ברירה. גזעים שונים נבדלים במזג, בעמידות ובמטרת הגידול (בשר, ביצים, חיות מחמד). בישראל נפוצים זנים תעשייתיים כמו הייליין ולומן, ובנוסף יש את "בלאדי", תרנגול מעורב מקומי, עמיד ומותאם לאזור.


התרנגול אינו מוזכר בשמו בתנ"ך במפורש, אך יש לזהויות אפשריות בשמות אחרים. בגמרא הוא מתואר כעוף חוצפן ועז. בתקופות מאוחרות יותר הוא הפך חשוף יותר במשק ונזכר בשימושים לביצים ובשר.

כמה מפרשים מציינים שהתרנגול לא שימש כקורבן במקדש, בשל אופיו העז והקשרה לרוח שאינה תואמת את רוח השלום של המזבח.

תרנגול הבית הוא עוף נפוץ מאוד. שמו בעברית הגיע משפה עתיקה ופירושו "עוף המלך". הזכר נקרא גם שכוי.


התרנגול בוית לראשונה בדרום־מזרח אסיה לפני אלפי שנים. אחר כך אנשים הביאו אותו לאזורים נוספים, כולל לארץ ישראל.

התרנגול אוהב ללכת על הקרקע. הוא יכול לעוף רק מרחקים קצרים ולהתנחל בענפים בשעות הלילה.


תרנגולות חכמות יותר ממה שנהוג לחשוב. ניסויים מראים שהן יכולות להמתין כדי לקבל יותר אוכל. הן גם מבינות חפצים שאינן רואות ברגע זה, ויכולות לדאוג לאפרוחיהן.


אנשים מגדלים תרנגולות כדי לקבל בשר, ביצים ונוצות. בבתי תרנגול תעשייתיים משתמשים בביצים במדגרה, מכונה ששומרת על חום ולחות. לפעמים התרנגולות שוכנות בכלובים צפופים. יש גם לולים חופשיים שבהם התרנגולות מסתובבות חופשי.


בלולים צפופים התרנגולות עלולות לקלל זו לזו ולקרוע נוצות. חלק מהשיטות בתעשייה מעוררות מחלוקת אצל אנשים וארגונים, שדורשים יחס טוב יותר לעופות.


יש גזעים רבים של תרנגולים. חלקם מותאמים לבשר וחלקם לביצים. "בלאדי" הוא שם לתרנגול מקומי מעורב, חזק ועמיד באזור.


בתנ"ך ובספרות העתיקה יש אזכורים שיכולים להתאים לתרנגול. בגמרא הוא מוזכר כאדם חזק במאפיינים שלו.