DSL

Digital Subscriber Line (DSL) היא משפחה של טכנולוגיות להעברת נתונים דיגיטלית על גבי זוג חוטי נחושת של קו הטלפון המסורתי (POTS, שירות טלפון רגיל). המטרה היא להעביר אינטרנט מבלי לפרוס תשתית חדשה.

ADSL (Asymmetric Digital Subscriber Line), קו מנוי דיגיטלי אסימטרי: מהירות הורדה גבוהה יותר מההעלאה. SDSL (Symmetric Digital Subscriber Line), סימטרי: מהירויות זהות בשני הכיוונים; שיטה זו אינה נפוצה.

עד שנות ה‑90 השתמשו במודמים שחיברו דרך קו הטלפון במהירויות עד כ‑56 קילוביט לשנייה. ארגונים עצרו על קווי שכור כמו E1 ו‑T1 שהציעו מהירויות גבוהות יותר, אך היו יקרים ודורשים קו מיוחד. בשנות ה‑80 הופיע ISDN BRI שהעביר כ‑144 קילוביט בשנייה על קו מנוי טלפון, אך פריסתו הייתה מוגבלת.

עם עליית האינטרנט והצורך בשירותים כבדי רוחב (וידאו, טלוויזיה), חיפשו דרך זולה להעביר נתונים בקצבים גבוהים על קווי הטלפון הקיימים. מעבדות בלקור פיתחו פתרונות כמו ADSL לבית, VDSL למהירויות גבוהות לטווח קצר ו‑HDSL כתחליף זול ל‑T1/E1 לעסקים. ניסויי ADSL החלו ב‑1993. מאוחר יותר תוקננו התקנים: G.992 לאDSL ב‑1999, ותקנים ל‑SHDSL ול‑VDSL ב‑2001.

מהצד של הלקוח צריך מודם DSL. המודם ממיר את האות מהקו למידע דיגיטלי. אצל ספק הגישה נמצא DSLAM (Digital Subscriber Line Access Multiplexer), יחידת קצה שמרכזת קווי מנויים ומעבירה נתונים לרשת הספק.

בעבר טכנאי התקין מפצל בנקודת החיבור. היום רוב הלקוחות מתקינים את המודם בעצמם. בכל שקע טלפון שמחובר יש להניח מסנן (filter) כדי להפריד בין שיחות והעברת נתונים; המסנן יכול להחליש מעט את העוצמה.

VDSL (Very High bitrate DSL) היא טכנולוגיה מהירה מאוד על זוג חוטי נחושת. היא רגישה למרחק: כשהמרחק מהמרכזייה גדל, המהירות יורדת. VDSL משתמשת בארבע קבוצות תדרים, חלק לתקשורת כלפי מעלה (Upstream) וחלק כלפי מטה (Downstream). בישראל בזק משתמשת ב‑VDSL2 על רשת NGN ומציעה עד כ‑100 מגה‑ביט. שילוב של Vectoring (טכניקה להפחתת הפרעות) משפר מהירויות ללקוחות מרוחקים. נכון לסוף 2012, VDSL היוותה כ‑18% מטכנולוגיות הגישה לאינטרנט בעולם.

HDSL (High bitrate DSL) מעבירה נתונים במהירות גבוהה על שני קווי טלפון רגילים. השידור סימטרי, כלומר מהירויות ההעלאה וההורדה שוות, ואין תמיכה בשיחות טלפון על אותו קו. לכן HDSL שימשה כחלופה זולה לקווי T1/E1 לעסקים. מהירות מקסימלית של עד כ‑1.54 Mbps בכל כיוון, בטווח של עד כ‑3.6 קילומטר מהמרכזייה.

Digital Subscriber Line (DSL) משתמשת בזוג חוטי נחושת של קו הטלפון כדי להעביר אינטרנט. זה חוסך פריסת חוטים חדשים.

ADSL אומר שההורדה מהאינטרנט מהירה יותר מההעלאה. SDSL אומר שההורדה וההעלאה שוות.

לפני האינטרנט המהיר השתמשו במודמים איטיים על הטלפון. ארגונים השתמשו בקווים מיוחדים יותר ויקרים. כשהאינטרנט גדל חשבו איך להעביר יותר נתונים על החוטים הקיימים. כך פותחו ADSL, VDSL ו‑HDSL. ניסויי ADSL החלו בשנות ה‑90.

בבית צריך מודם. המודם הופך את האות לקובצי אינטרנט. אצל ספק יש קופסה גדולה בשם DSLAM שמאגדת הרבה קווים.

VDSL היא גרסה מאוד מהירה של DSL. המרחק מהמרכזייה משפיע על המהירות. בזק בישראל משתמשת ב‑VDSL2 ומציעה מהירויות של עד כ‑100 מגה־ביט.

HDSL עובדת בכל הכיוונים במהירות זהה. היא לא משמשת לטלפון. HDSL הייתה פתרון זול לעסקים עם מהירות עד כ‑1.54 Mbps לכל כיוון.