EXT2

ה־ext2, או "מערכת הקבצים המורחבת השנייה", הייתה מערכת הקבצים הסטנדרטית בלינוקס למשך שנים. היא תוכננה על ידי רמי קארד (Rémy Card) ונחשבת למהירה ולפשוטה יחסית. החיסרון המרכזי שלה הוא חוסר בתיעוד (journaling), כלומר היא לא שומרת יומן של השינויים, וזה עשוי לגרום לאובדן נתונים לאחר קריסה. יורשתה ext3 הוסיפה תיעוד זה והתאמה לאחור ל‑ext2.

המימוש העיקרי של ext2 בליבת לינוקס נקרא ext2fs. קיימים מימושים נוספים ב‑HURD, בגרסאות BSD ובתוספים ל‑Windows.

הפצות כמו Red Hat, Fedora ודביאן השתמשו ב‑ext2 בתחילת דרכן, והן עברו אחר כך ל‑ext3. בהמשך ext3 הוחלפה ב‑ext4.

בתחילת פיתוח ליבת לינוקס נעשה שימוש במערכת הקבצים של Minix. מערכת זו הייתה אמינה, אבל מוגבלת מאוד: היא השתמשה ב‑offset ברוחב 16 ביט, מה שנתן גודל מקסימלי של 64 מגה‑בייט, ושמות קבצים מוגבלים ל‑14 תווים. לכן נדרשה מערכת חדשה.

נוספה לליבה שכבת VFS, מערכת קבצים וירטואלית (Virtual File System). שכבה זו מאפשרת להוסיף מערכות קבצים שונות בצורה אחידה.

מערכת הקבצים ext שוחררה באפריל 1992 והייתה המערכת הראשונה שהשתמשה ב‑VFS. ext אפשרה גודל עד כ‑2 ג׳יגה ו‑שמות עד 255 תווים, אך עדיין היו בה חסרונות כמו חוסר תמיכה בגישה מקבילה ושינוי מבנה ה‑inode (inode הוא מבנה נתונים ששומר את המידע על קובץ).

בינואר 1993 נוצרו שתי מערכות חדשות, כולל ext2. ext2 התבססה על(ext) עם ארגון מחדש ושיפורים. היא תוכננה לתמוך בהרחבות עתידיות בלי לשנות את מבנה הדיסק.

ext2 יכולה להכיל קבצים עד 16 ג׳יגה‑בייט בגודל בלוק של 1KB. עם בלוק בגודל 4, 8KB אפשר להגיע עד כ‑2‑TIB. אורך שם קובץ מקסימלי הוא 255 תווים. הבלוק הוא יחידת הזיכרון הבסיסית לאחסון קבצים.

מערכת הקבצים מחולקת לקבוצות בלוקים. כל קבוצה מכילה אזור בלוקים, טבלאות inodes ועוד. קבוצות בלוקים דומות ל"קבוצות צילינדר" ב‑FFS של ברקלי, ועוזרות לצמצם פרגמנטציה.

בלוק העל (superblock) מכיל מידע שמתאר את כל מערכת הקבצים: גודל, מצב ותכונות בסיסיות.

Inode הוא מבנה נתונים שמכיל את כל המידע על קובץ: הרשאות, גודל, חותמות זמן, ומצביעים לבלוקים שבהם מאוחסן התוכן.

מדריכים (ספריות) מיוצגים כרשימת כניסות. כל כניסה מכילה מספר inode ושם קובץ.

קבצים רגילים מיוצגים כרשימה של בלוקים, המצביעים אליהם דרך ה‑inodes. הבלוקים מכילים נתונים של הקובץ או כתובות בלבד. קיימים גם סוגים אחרים של קבצים, כמו קישורים וקבצים מיוחדים, אך הטקסט המקורי מפרטם בקצרה.

ה‑ext2 היא מערכת קבצים בלינוקס. מערכת קבצים היא הדרך שהמחשב מארגן קבצים על הדיסק.

היא נוצרה על ידי רמי קארד. היא הייתה מהירה ופשוטה. חיסרון אחד היה שהיא לא שומרת יומן של שינויים. יומן זה (journaling) הוא רשימה שעוזרת לשחזר קבצים אחרי תקלה. אחר כך הומצאה ext3, שהוסיפה יומן.

לפני ext2 השתמשו במערכת של Minix. היא הייתה מוגבלת: עד 64MB בלבד ושמות קבצים קצרים. לכן יצרו מערכת חדשה.

הוסיפו לליבה שכבה בשם VFS, זה מאפשר להשתמש במערכות קבצים שונות בקלות.

ext שוחררה ב‑1992 והייתה טובה יותר: אפשרה עד כ‑2 ג׳יגה ושמות עד 255 תווים. ב‑1993 פותחה ext2, עם שיפורים ויכולת להרחיב עתידית.

קובץ יכול להגיע עד 16GB אם הבלוק הוא 1KB. אם הבלוק גדול יותר (4, 8KB) אפשר להגיע עד כ‑2TIB. בלוק הוא יחידת אחסון.

הדיסק מחולק לקבוצות בלוקים. כל קבוצה מכילה אזורים של קבצים ונתונים. זה עוזר שלא יהיו קבצים מפוזרים מדי.

בלוק העל שומר מידע על כל מערכת הקבצים, כמו גודל ומצב.

Inode (אינוד) שומר מידע על קובץ, כמו גודל ותאריכים.

המדריכים הם כמו תיבות שמכילות שמות של קבצים ומספרים שמפנים אליהם.

קובץ נשמר ברצף של בלוקים. ה‑inode מצביע על הבלוקים הללו. יש גם קישורים וקבצים מיוחדים.