High-level Data Link Control

High-level Data Link Control (HDLC) הוא פרוטוקול תקשורת תלוי סיביות (bit‑oriented). פרוטוקול זה מגדיר עטיפת נתונים (data encapsulation) בשכבת הקישוריות של מודל ה‑OSI וה‑TCP/IP. עטיפת נתונים פירושה אריזה של מידע יחד עם כותרות וביקורת שגיאות כדי שיועבר נכון.

HDLC תומך במנגנון Checksum באורך 32 סיביות. Checksum היא בדיקה לזיהוי שגיאות בהעברת נתונים.

HDLC אינו תומך בטופולוגית LOOP (טופולוגיה מעגלית) ולא בתצורת Hub Go ahead (שיטה שבה המרכז שולט ברצף השליחה). שתי הטופולוגיות האלה נתמכות ב־SDLC בלבד.

HDLC תומך בשלוש שיטות העברה שונות, בעוד ש־SDLC תומך בדרך אחת בלבד. שלוש השיטות ב־HDLC:

• NRM, מצב שבו התחנות המשניות לא יכולות לשלוח נתונים אלא אם התחנה הראשית פונים אליהן. זו שיטה מבוקרת.

• ARM, מצב שבו תחנות קצה יכולות לשלוח נתונים לתחנה הראשית בלי לבקש רשות מראש.

• ABM, מצב שבו תחנות יכולות להיות גם ראשית וגם משנית. כל תחנה יכולה ליזום שליחה בלי לבקש רשות.

High-level Data Link Control (HDLC) הוא פרוטוקול תקשורת. פרוטוקול אומר איך מחשבים מדברים זה עם זה.

HDLC הוא "תלוי סיביות". זה אומר שהוא עובד עם ביטים, יחידות קטנות של מידע. הוא עוטף נתונים בשכבה שאחראית לחיבור בין מחשבים.

HDLC משתמש בבדיקת שגיאות בשם Checksum. האורך שלה הוא 32 סיביות. זה עוזר למצוא טעויות בהעברה.

HDLC לא תומך בטופולוגיה מעגלית (LOOP). הוא גם לא תומך ב־Hub Go ahead. את הטופולוגיות האלה כן תומך SDLC.

HDLC מאפשר שלוש דרכים להעברת נתונים:

• NRM, תחנות קטנות לא שולחות אלא אם התחנה הראשית נותנת רשות.

• ARM, תחנות קצה יכולות לשלוח בלי לרשות מראש.

• ABM, כל תחנה יכולה להיות ראשית או משנית. כל אחד יכול להתחיל לשלוח לבד.