L (אל) היא האות השתים-עשרה באלפבית הלטיני.
מקורה באות היוונית למדא (Λ λ; נכתבת גם 'למבדא'). המוצא שלה הוא באות הפיניקית, שממנה התפתחה גם האות העברית לָמֶ״ד. היא נהגית בדרך כלל כלמ״ד (/l/).
סימוני ה‑IPA מצביעים על צליל: /l/ הוא ה־ל' הרגיל. באנגלית, ובעיקר בניבים אמריקאיים, ההגייה לעיתים כהה או מעומעמת (/ɫ/). זהו 'ל' שבו גב הלשון מורם, והצליל נשמע עמום.
באלפבית הפונטי מיוצגת על ידי המילה 'Lima' (לימה). בקוד מורס מיוצגת על ידי · - · ·. בקוד ASCII מספריה הם 76 לאות גדולה ו‑108 לאות קטנה. בכתב ברייל היא מיוצגת אף כן.
צורת האות התגבתה לאורך ההיסטוריה מהסימנים הפיניקיים, דרך היוונית, ועד לצורתה הלטינית.
האֶל משמשת באיות ומערכות קידוד שונות, ובעת הגייה משתנה לפי שפה ולשון.
L (אל) היא האות ה־12 באלפבית הלטיני.
היא באה מהאות היוונית למדא. יוונית היא שפת יוון. המקור הרחוק שלה הוא באות פיניקית (שפה עתיקה). מהאות הפיניקית התפתחה גם האות העברית לָמֶ״ד.
הצליל שלה הוא ל' רגיל. באנגלית אמריקאית לפעמים שומעים ל' עמום.
באלפבית הפונטי קוראים לה 'לימה' (Lima). בקוד מורס היא · - · ·. ב־ASCII יש לה את המספרים 76 ו‑108. בברייל היא מיוצגת גם כן.
האות השתנתה עם הזמן מצורות ישנות לצורתה היום.
משתמשים בה בכתיבה ובקודים שונים.
תגובות גולשים