MDF

MDF (ראשי תיבות של: medium-density fiberboard) הוא "עץ" תעשייתי. הוא עשוי משאריות עץ קטנות כגון נסורת (אבק עץ) ואבק שיוף, או מסיבי תאית, שנשארים אחרי ניסור הגזע. ה-MDF יוצר לראשונה בארצות הברית ב-1966.

שאריות העץ ממוינות ומופרדות לסיבים אחידים. הסיבים מיובשים ומעורבבים עם דבק שרפי, דבק שמכיל שרף לחיבור חזק. התערובת נזרקת לתבניות שטוחות ונדחסת בלחץ וחום. כך מתקבל לוח אחיד וחלק, שמחולק לגודל הרצוי.

MDF משמש בעיקר לרהיטי פנים, כמו ארונות, מטבחים ודלתות. כמו עץ לבוד ושבבית, שטחו חלק ודחוס. לכן הוא מתאים להדבקת פורמייקה, מלמין או פורניר, שכבות דקורטיביות שמודבקות על פני השטח. ה-MDF טוב לצביעה אטומה אחרי שיוף והלקה.

MDF שומר על צורתו יותר מכל עץ טבעי וניתן לעצב אותו כמעט בכל צורה. יתרונו הוא במחיר זול. החיסרון: הוא סופח מים ומתנפח. יש גרסה דוחה-לחות (בדרך־כלל בצבע ירוק) שמפחיתה את הבעיה. משתמשים בו גם להכנת תבניות לעיצוב בריק (Vacuum forming).

MDF הוא חומר מעץ שמייצרים מהמון שאריות עץ. שאריות אלה הן נסורת (אבק עץ) וסיבים.

ממיינים את השאריות. מייבשים את הסיבים. מוסיפים דבק שרפי (דבק חזק עם שרף). לדחוס בחום וללחץ. יוצא לוח חלק ואחיד.

משתמשים ב-MDF לבניית ארונות, דלתות ורהיטים בבית. פני השטח חלקים, לכן מדביקים עליהם פורניר (שכבת עץ דקה) או פורמייקה (שכבה דקה וקשה). אפשר לצבוע אותו טוב.

MDF זול ועמיד בצורתו, אבל הוא סופג מים ומתנפח. יש סוג דוחה-לחות בצבע ירוק. משתמשים גם להכנת תבניות לעיצוב בריק (Vacuum forming).