MK-84

פצצת סימן 84 (Mark 84, MK-84) היא פצצת שימוש כללי אמריקנית. היא הגדולה ביותר בסדרת פצצות סימן 80 ונכנסה לשירות במלחמת וייטנאם. כונתה "האמר" בגלל עוצמתה הרבה.

אורכה כ‑3.3 מטר וקוטר שלה כ‑457 מ״מ. המשקל הנומינלי הוא כ‑2,000 ליברות (כ‑907 ק״ג), אך המשקל בפועל משתנה בין כ‑896 ל‑947 ק״ג לפי אביזרים ותצורה. הזיווד האווירודינמי מלא בכ‑945 ליברות (429 ק״ג) של טריטונל, חומר נפץ מרסק.

הפצצה יכולה ליצור מכתש ברוחב כ‑15.2 מטר ובעומק כ‑11 מטר. היא מסוגלת לחדור עד כ‑15 אינץ' מתכת או כ‑3.3 מטר בטון, לפי גובה ההטלה. רסס מהפיצוץ עלול לפגוע בטווח של כ‑366 מטר.

MK‑84 משמשת גם כראש קרב למערכות פצצה מונחות. דוגמאות בולטות הן GBU‑10, GBU‑24, GBU‑15, GBU‑31 (מלווה בערכת JDAM, ערכת הנחיה) והספייס 2000 הישראלית.

השימושים ההיסטוריים כוללים הטלות על הכור הגרעיני בעיראק ב‑1981 על ידי חיל האוויר הישראלי. פצצות MK‑84 עם ערכת JDAM (שבחיל האוויר כונתה "ברד כבד") שימשו במבצעים מאוחרים יותר בעזה ובלבנון, ובמועדונים של חיסולים. במהלך מלחמת חרבות ברזל סיפקה ארצות הברית לישראל אלפי פצצות MK‑84; בשלב מסוים ממשל ביידן מנע משלוחים, ולאחר מכן, עם שינוי מדיניות, סופקו תוספות נוספות של פצצות.

פצצת סימן 84 היא פצצה אמריקנית גדולה. אנשים כינו אותה "האמר" כי היא חזקה.

היא כ‑3.3 מטר אורכה. משקלה בקירוב 900 ק״ג. בתוך הפצצה יש חומר נפץ שנקרא טריטונל.

היא יכולה ליצור מכתש גדול ולפגוע בחומר חזק כמו מתכת ובטון. רסיסים יכולים לפגוע בטווח רב.

אפשר להוסיף לה ערכות שמפנות את הפצצה אל יעד. דוגמה מוכרת היא GBU‑31 עם ערכת הנחיה שנקראת JDAM.

ב־1981 הוטלו פצצות כאלה על כור גרעיני בעיראק. בשנים מאוחרות יותר נעשה בהן שימוש בעימותים שונים. ארצות הברית סיפקה לפעמים פצצות אלה למדינות אחרות.