NFS (מערכת קבצים ברשת, Network File System) הוא פרוטוקול, כלומר דרך שמחשבים מתקשרים, שמאפשר למחשב לגשת לקבצים שמאוחסנים על מחשב אחר ברשת כאילו היו על הכונן המקומי שלו. הפרוטוקול פותח על ידי חברת סאן מיקרוסיסטמס ב־1984. היתרון העיקרי שלו הוא שהוא משתמש בתשתיות תקשורת קיימות (כגון TCP/IP), ולכן קל לחבר שרתי קבצים למחשבים בלי לבנות רשת חדשה.
גרסאות ופרוטוקולים קשורים
גרסה ראשונית ניסיונית שפותחה בתוך סאן. שינויים בפיתוח הובילו לעבור לגרסה 2 כדי לשמור על תאימות ושינויים מסודרים.
גרסה 2 עוצבה כהפרוטוקול חסר־מצב, כלומר הלקוח לא שומר מצב על השרת. גרסה זו השתמשה בעיקר ב־UDP (פרוטוקול רשת מהיר אך פחות אמין).
גרסה 3 הוסיפה יכולות והרבה ספקים תמכו בה מעל TCP (פרוטוקול רשת אמין). תמיכה ב־TCP הפכה את השימוש ב־NFS על רשתות רחבות טווח (WAN) פשוטה יותר.
גרסה 4 הוסיפה שיפורי ביצועים, אבטחה חזקה יותר, ומעבר לפרוטוקול בעל־מצב (השרת שומר מידע על החיבורים). גרסה 4 פותחה על ידי IETF אחרי שסאן העבירה אליה את הפרויקט. חלק מהשיפורים כוללים גם תמיכה בחלוקת מערכת קבצים בין כמה שרתים (pNFS).
הרחבות נוספות כוללות את WebNFS, שמקל על שילוב NFS בתוך דפדפני אינטרנט ומעבר דרך חומות אש.
פלטפורמות ומימוש טיפוסי
NFS נפוץ בעיקר על מערכות UNIX, אבל נפעל גם על Mac OS, Windows והתקני NAS. אלטרנטיבה נפוצה על Windows היא SMB/CIFS, ועל מקינטוש היא AFP.
מימוש טיפוסי כולל את השלבים הבאים:
1) השרת מריץ תהליך NFS כדי להציע קבצים ללקוחות.
2) מנהל השרת מגדיר אילו ספריות מיוצאות וכיצד (הגדרות יצוא).
3) אבטחה ותצורת רשת מוגדרות כדי לזהות ולתת הרשאות ללקוחות.
4) הלקוח מבצע mount כדי לגשת לקבצים, ומשתמש ב‑RPC כדי למצוא את שירות ה־NFS.
ניתן לאוטומט את החיבור באמצעות קבצי תצורה כמו /etc/fstab או כלי automount.
NFS היא דרך שמחשבים מדברים זה עם זה. פרוטוקול היא המילה לדרך הזאת. בעזרת NFS אפשר לראות קבצים שנמצאים על מחשב אחר כאילו הם על המחשב שלך.
NFS הומצא על ידי חברת סאן ב־1984. זה עוזר לשתף קבצים בלי לחבר כוננים מיוחדים.
גרסה מוקדמת שהשתמשה בפרוטוקול מהיר שנקרא UDP. המערכת לא שומרת מצב על מי מחובר.
הוסיפה תמיכה בעבודה על TCP. TCP הוא פרוטוקול אמין יותר לרשת.
הביאה ביצועים טובים יותר ואבטחה חזקה. בגרסה זו השרת גם זוכר חלק מהמידע על החיבור.
NFS עובד טוב על מחשבי Unix. גם מחשבי Mac ו‑Windows יכולים להשתמש בו. יש דרכים פשוטות להפעיל אותו אוטומטית, כמו קובץ הגדרות בשם /etc/fstab.
תגובות גולשים