T-34

T-34 היה טנק בינוני סובייטי והשפיע מאוד במלחמת העולם השנייה. הוא שילב כוח אש, ניידות ומיגון משופע (שריון שמוטה בזווית כדי להגדיל עמידות). הופעתו בתחילת מבצע ברברוסה הוציאה את הגרמנים להפיתוח של טנקים חדשים, ובהם הפנתר והטיגר.

הייצור של טנקים בסובייטים גדל בשנות ה-30. טנקים קלים כמו ה-T-26 ו-BT הראו חולשות במיגון ובאמינות, בעיקר במלחמת ספרד ובהתקלות עם יפן. הדרישה הייתה לטנק מהיר, עם מיגון עבה יותר ומנוע דיזל עמיד.

הטנק תוכנן בחרקוב בראשות מיכאיל קושקין. אב־הטיפוס A-20 הציג רעיונות חשובים, אבל A-32 (T-32) עם מיגון עבה ותותח 76.2 מ"מ הוכיח עצמו. אחד החידושים המרכזיים היה השריון המשופע, ששיפר את ההגנה בלי להוסיף משקל גדול. קושקין בחר בשם T-34 על שם שנת 1934.

הייצור החל ב-1940, אך בתחילתו נתקל בקשיים פוליטיים וטכניים. עם פלישת גרמניה ב-1941 הועתקו מפעלים מזרחה. תהליכי הייצור פושטו כדי להאיץ תפוקה: זמן הייצור ירד מאוד, והעלות פחתה. עד סוף המלחמה יוצרו כ־58,000 כלים, ובסך הכול נבנו למעלה מ-84,000 טנקים מכל הסוגים והייצור הזר.

במהלך 1941 פונו מפעלים למרחק רב כדי להמשיך בייצור. מפעלים מרכזיים הוקמו בניז'ני טאגיל, סטלינגרד וגורקי. תוצאה זו אפשרה לסובייטים להגדיל תפוקה בזמן קצר.

ה-T-34 נולד כמכלול של רעיונות פרקטיים: צריח נמוך וצוות קטן (מפקד שעבד גם כתותחן), מזקו"ם כריסטי (עירבה נסיעה שמקנה גמישות), וזחלים רחבים לעבדות בבוץ. ליקויים עיקריים היו תצפית גרועה וחוסר מכשירי קשר בהתחלה. איכות הגימור ירדה בייצור המהיר, אך הביצועים והאמינות בשטח נשמרו.

השריון המשופע נתן יתרון בלחץ קרב ראשוני. בתחילה עובי השריון בחזית היה כ־45 מ"מ, והם הועבו בהמשך. בתחילת המלחמה מרבית תותחי הנ"ט הגרמניים לא חדרו את ה-T-34 חזיתית מטווח רגיל.

החימוש הראשי של הדגמים המוקדמים היה תותח F-34 בקוטר 76.2 מ"מ. הוא היה רב־תכליתי; בתחילת המלחמה לא תמיד היה מספיק תחמושת חודרת שריון. בתגובה לטנקים הגרמניים המשופרים פותח תותח קליבר גדול יותר.

בשלהי המלחמה הוכנס ה-T-34-85, עם תותח 85 מ"מ חזק יותר, צריח גדול יותר וצוות של שלושה בצריח. השדרוג פתר את בעיית העומס על המפקד, שיפר את קצב האש, ושיפר את יכולת ההתמודדות מול פנתר ופאנצר 4 משודרג.

הטנק שימש כעמוד השדרה של השריון הסובייטי. הוא הופיע בקרבות הגדולים, כולל קורסק, והשפעתו ניכרה בשדה הקרב. למרות בעיות תחילה, הייצור ההמוני והפשטות הטכנית אפשרו לסובייטים להחזיר לעצמם יוזמה.

ה-T-34 וה-T-34-85 סופקו למדינות רבות לאחר המלחמה. דוגמאות בולטות: קוריאה הצפונית השתמשה ב-258 טנקים במלחמת קוריאה (1950), ומצרים וסוריה השתמשו בהם במלחמות במזרח התיכון בשנות ה־50, 70. ייצור ברית המועצות והייצור ברישיון במדינות כמו פולין וצ'כוסלובקיה נמשך לתקופה לאחר המלחמה.

ה-T-34 נחשב לאחד הטנקים המשפיעים במלחמה. פשטותו אפשרה ייצור המוני ומהיר. למרות שהפנתר והטיגר עלו עליו בכוח אש ובשריון, ה-T-34 היה אמין יותר ופשטני לייצור. תרומתו ליכולת ההכרעה של ברית המועצות הייתה מרכזית.

T-34 היה טנק סובייטי חשוב במלחמת העולם השנייה. טנק הוא רכב משוריין לנלחם בשדה הקרב. ל-T-34 היה שריון משופע. "שריון משופע" אומר לוחות שריון מונחים בזווית. זאת עוזרת להפחית פגיעה.

הטנק תוכנן בחרקוב על ידי מיכאיל קושקין. הם רצו מיגון טוב, תותח חזק ומנוע דיזל. מנוע דיזל פחות נוטה להידלק מאשר מנוע בנזין.

ה-T-34 נבנה בגדול כי הוא פשוט לייצור. מפעלים פינו מקום מזרחה בזמן המלחמה כדי להמשיך לייצר טנקים. מאות ואלפים של טנקים יוצרו.

דגם חדש שנקרא T-34-85 קיבל תותח גדול יותר של 85 מ"מ. "תותח" הוא כלי ירי גדול על הצריח. הצריח הוא החלק שמסתובב בראש הטנק. בדגם זה היה צוות גדול יותר בצריח, וזה עזר לפעול טוב יותר.

ל-T-34 זחלים רחבים. זה עוזר לפעול בבוץ ושלג. הוא היה אמין בחורף. בגלל הפשטות שלו, מדינות רבות השתמשו בו גם אחרי המלחמה.

הטנק נלחם במקומות רבים. קוריאה ומצרים השתמשו ב-T-34 בעימותים אחרי המלחמה. גם מדינות אחרות קיבלו טנקים אלה.

ה-T-34 עזר לברית המועצות לנצח בחלקים חשובים של המלחמה. הוא מוכר כאחד הטנקים המוצלחים בקנה מידה היסטורי.