אבלה נמצאה בצפון‑מערב סוריה, ליד חלב. העיר הייתה חשובה בסוף האלף השלישי לפני הספירה ובתקופה מאוחרת יותר בין בערך 1900 ל‑1650 לפנה"ס.
תל מרדיך הוא האתר של אבלה. במקום נחשפו מעל 20,000 לוחות כתב יתדות (כתב עתיק שנחרט על לוחות חרס), בשומרית ובשפה שנקראת אבלאית. הלוחות מתוארכים לסביבות 2250 לפנה"ס והחלו להתפרסם במחקר משנות ה‑70 של המאה ה‑20. לוחות אלו היו קשים לפענוח וגררו מחלוקות מחקריות. חוקר אחד, ג'ובאני פטינאטו, טען כי שמות מקראיים מופיעים בהם, אך רוב החוקרים פירכו את הטענות וקובעים כיום שמדובר בתרבות נפרדת.
החפירות באתר החלו ב‑1964 על ידי משלחת איטלקית. ב‑1968 נמצא פסל המוקדש לאשתר עם שמו של המלך איביט‑לים. בשנות ה‑70 נחשף חדר בארמון ובו כ‑20,000 לוחות שנשמרו מתחת לאדמה. הלוחות נכתבו באבלאית, שפה שמית, בכתב דומה לשומרי, ומצאו שם גם מילונים שעזרו לתרגום.
במקרה חשיפת הלוחות התגלה שהחדר שימש ארכיון מנהלי (מקום ששומרים בו רשומות) לרישומי מזון, מיסים, מסחר, משפט ודיפלומטיה, ולא רק כספריה. הלוחות נפלו מהמדפים בעת הריסת הארמון, וכיום החוקרים יכלו לשחזר את סדרם לפי מיקומם.
שמה של העיר כנראה משמעותו "אבן לבנה". ההתיישבות במקום קיימת עוד לפני 3000 לפנה"ס. זמנה של תקומת העיר הגיע לשיא בין בערך 2400 ל‑2240 לפנה"ס. רוב הלוחות מתקופה זו ומתמקדים בעניינים כלכליים, ונותנים תמונה רחבה על חיי היום‑יום, תרבות ופוליטיקה בצפון סוריה ובאזור המזרח התיכון של אותה תקופה.
בתקופה זו אבלה הייתה מרכז מסחרי מרכזי שהתחרה עם מארי. בלוחות מוזכר רועה וצאן גדול, כ‑200,000 כבשים, עזים ובקר. סחורות מרכזיות היו עצי בניין מן ההרים וטקסטיל. לאבלה היו קשרים מסחריים עם ערים במסופוטמיה ולעתים גם עם מצרים. בעיר נמצאו חפצי אמנות יוקרתיים, ורואים השפעות אפשריות על האמנות האכדית.
המשטר נראה כאריסטוקרטי בהנהגת סוחרים, שהעסיקו חיילים ושמו מלכים. מלכים ידועים כוללים את איבריום ואיבי‑סיפיש, ובתקופת איבריום עברה העיר למלוכה מוחלטת. באבלה סגדו לאלים שמיים מערביי‑סוריים וגם לאלים שומריים.
סרגון של אכד ונכדו נרם‑סין טענו כי כבשו את אבלה. התאריך המועדף להרס הוא סביב 2240 לפנה"ס.
כ‑300 שנים אחר כך העיר שוקמה ושגשגה שוב בין בערך 1900 ל‑1650 לפנה"ס. תושביה היו אמורים, ומלכם המוקדם היה איביט‑לים. אבלה מוזכרת בכתבים מאוחרים יותר, אך בסוף היא נהרסה שוב בין 1650 ל‑1600 לפנה"ס על ידי מלך חתי. העיר לא שוקמה לאחר ההרס.
תחת רצפת בית מתקופת הברונזה השנייה נמצא מטמון כסף הכולל 171 פריטים, במשקל כולל של 5,043.5 גרם. רוב הפריטים הם גושי כסף ושברי מטילים, עם מטילים שטוחים וחרוז אחד גדול. מניתוחי משקל עולה שהכסף חולק ליחידות במשקל סטנדרטי, מה שמרמז על שימוש בכסף כמדיום ערך לפני הופעת המטבעות.
האתר הוגבל למבקרים מחוץ לסוריה, סבל מביזה מתמדת, ונפגע קשות במלחמת האזרחים. קיימת דאגה שרבים מהממצאים, כולל הארכיון, נהרסו או נעלמו.
אבלה היא עיר עתיקה בצפון‑מערב סוריה, ליד חלב. האתר נקרא היום תל מרדיך.
בשנות ה‑60 חפרו שם ארכאולוגים איטלקים. הם מצאו חדר בארמון שבו היו הרבה לוחות חרס. הלוחות כתובים בכתב יתדות (כתב עתיק שנחרט על חרס). יש שם מעל 20,000 לוחות. המילים הרבות בלוחות עזרו ללמוד על החיים בעיר.
הלוחות כתובים בשפה שנקראת אבלאית. הם מספרים על מסחר, מסים, מזון ודברים מנהליים. היו שם גם מילונים קטנים שעזרו לתרגם את הכתבים.
באי העיר גדל אספקת חיות רבה, כבשים, עזים ובקר. אבלה עבדה במסחר בעץ ובבדים. נמצאו שם פריטי אמנות יפים.
העיר נהרסה לפני זמן רב, ואז שוקמה ושגשגה שוב. לבסוף נהרסה שנית בין 1650 ל‑1600 לפנה"ס ולא נבנתה מחדש.
נמצא מטמון של 171 פריטי כסף תחת בית ישן. משקלם הכולל הוא כ‑5 ק"ג. רוב הפריטים הם גושים ושברים. זה מראה שאנשים השתמשו בכסף כחומר בעל ערך.
האתר נבזז וניזוק במלחמה בסוריה. חוששים שחלק מהממצאים נעלמו או נהרסו.
