אמורית (או אמורּית) היא שפה נכחדת משפת המשפחה השמית (שפות קרובות לעברית ולערבית). דיברו אותה שבטי האמורי ששכנו באזורי הסהר הפורה. השפה מוכרת בעיקר משמות פרטיים וממילים מושאלות שאינן אכדיות, שנרשמו בידי כותבי אכדית בתקופת הברונזה במספחות כמו בבל, מרי, אללח' ואוגרית. מאחר שהתיעוד הוא בכתב יתדות (כתב חרות על לוחות טיט), יש פירוט יחסי בתנועותיה, כלומר בקולות שבמילים, וזה יוצא דופן לשפות שמיות צפון‑מערביות. לעיתים מופיעים שמות אמוריים גם בטקסטים מצריים מוקדמים. חקר השפה מתמקד בעיקר באונומסטיקה (חקר שמות פרטיים). מבחינת קדמוניות, האמורית מתועדת אחרי האכדית (כוללת את האבלאית), והיא השפה השמית הצפון‑מערבית המתועדת הקדומה ביותר, ואפילו השמית המרכזית המתועדת הקדומה בין השפות הללו. בתנ"ך מופיע השם "שְׂנִיר" ככינוי להר חרמון, והוא נחשב לשם אמורי. = מאפיינים =
מאפיינים ראויים לציון כוללים:
אמורית או אמורּית היא שפה שאף אחד לא מדבר היום. (נכחדת = לא מדברים אותה יותר). זו שפה שמית. (שמית = משפחה של שפות, כמו עברית). דיברו אותה שבטי האמורי באזור הסהר הפורה. יודעים על השפה בעיקר משמות של אנשים וממילים שאנשים לקחו ממנה. שמות אלה נכתבו בכתב יתדות (כתב על לוחות טיט) בידי כותבי אכדית בתקופת הברונזה. חלק מהשמות האלו נמצאו בבבל, במרי, באלח' ובאוגרית. לפעמים שמות אמוריים גם מופיעים בטקסטים מצריים ישנים. החוקרים בוחנים בעיקר את השמות הפרטיים. בתנ"ך יש את השם "שְׂנִיר" להר חרמון, והוא שם אמורי. = מאפיינים =
מאפיינים ראויים לציון כוללים:
תגובות גולשים