אַגָּס (Pyrus) הוא סוג במשפחת הוורדיים, שמקורו באזור איראן. בקבוצה זו כ-25 מינים, וחלקם מניבים פרי שאפשר לאכול.
האגס פורח באביב בפרחים לבנים בעלי ריח מתוק. המאביקים העיקריים הם חרקים אוספי אבקה וצוף, בעיקר דבורים. פרי האגס מבשיל בקיץ ובסתיו המאוחר. פרי האגס דמוי-תפוח ונחשב "פרי מדומה", כלומר, החלק שאנו אוכלים הוא מצעית הפרח (החלק התחתון של הפרח), לא רק השחלה.
בישראל גדל בר רק מין אחד, האגס הסורי, המתאים לחורש הים-תיכוני. מטעים מסחריים של אגס תרבותי נפוצים בארץ.
המין שמגדלים בעולם רבות בשביל פריו נקרא אגס תרבותי (Pyrus communis). קיימים בו כ-5,000 זנים, ומתוכם כ-1,000 זנים מבויתים נפרדים. זהו עץ גבוה שעשוי להגיע עד כ-17 מטרים בתנאים מתאימים. הזנים שונים בגודל ובצורת הפרי, בעובי ובמרקם של הקליפה, בכמות המיץ ובתכולת הסוכר והוויטמינים.
בישראל זן הדומיננטי הוא "ספדונה". פריו בינוני, ירקרק, בעל קליפה דקה ובשר עסיסי שמתמוסס בפה. הקטיף נעשה מסוף יולי עד תחילת אוגוסט. ספדונה הובא לארץ בשנות ה־30 של המאה ה־20 מאיטליה על ידי שמואל סבוראי ושרה יצקר, וקל לה בארץ כי הוא פחות זקוק לקור חורפי.
מזיקים עיקריים של האגס כוללים מגוון נמלים, חשים (כנימות), פילוקסרה, זבובי פרי ועש. קיים גם חיידק בשם חירכון (Fire blight באנגלית) התוקף עצים ופוגע בגדלים של מטעים; הוא פגע במטעים מאז סוף שנות ה־90.
אגס עשיר בסיבים תזונתיים, מהווה מקור טוב לוויטמין C ומכיל אשלגן ונוגדי חמצון. מחקר משנת 2025 מצא כי בפירות האגס יש פלבנולים, תרכובות צמחיות טבעיות שעשויות לסייע בהורדת לחץ הדם.
האגס אינו מוזכר בתנ"ך, אך מופיעה עליו התייחסות בספרות חז"ל בנושאי כלאיים (שילוב מינים), הרכבה (שתילת ענף על עץ אחר) ושביעית.
האגס מעטר יצירות רומיות וביזנטיות, ציורי קיר, גילופי אבן ופסיפסים באיטליה, טורקיה ויוון. בארץ ישראל הביזנטית הופיע האגס בעיקר בפסיפסים איכותיים בווילות וכנסיות באזורים כמו יהודה, גליל והשומרון. האגס הסורי שימש גם ככנה (שורש לעצים מושתלים) בחלק מהאוכלוסיות בגליל, והעץ נראה פעמים רבות בעיטורי שולחן ובנושאי פרות בתמונות ובפסיפסים.
אַגָּס (Pyrus) הוא עץ פרי ממשפחת הוורדיים. יש כ־25 מינים. כמה מהם מניבים פרי שאפשר לאכול.
האגס פורח באביב בפרחים לבנים ומריחים מתוק. הדבורים מביאות אבקה לפרחים ועוזרות לפרות להיווצר. הפרי מבשיל בקיץ ובסתיו. האגס הוא "פרי מדומה", החלק שאוכלים הוא לא רק השחלה, אלא גם בסיס הפרח.
בישראל צומח בטבע האגס הסורי. יש גם מטעים של אגסים שמגדלים אותם במיוחד לאוכל.
האגס שאנשים מגדלים נקרא אגס תרבותי (Pyrus communis). יש לו אלפי זנים. זן נפוץ בישראל נקרא "ספדונה". הוא ירקרק, עסיסי וטעים. קוטפים אותו באמצע יולי עד תחילת אוגוסט. זן זה הובא מאיטליה בשנות ה־30 על ידי שמואל סבוראי ושרה יצקר.
מזיקים, חיות קטנות או חיידקים, עלולים לפגוע בעצים. יש חיידק שנקרא חירכון (באנגלית Fire blight) שפוגע באגסים והוא בעיה במטעים.
אגס מלא בסיבים שעוזרים לעיכול. הוא גם נותן ויטמין C, אשלגן ונוגדי חמצון. מחקר מ־2025 מצא שבאגסים יש חומרי פלבנולים שעוזרים להוריד לחץ דם.
האגס מופיע באמנות עתיקה, במיוחד בפסיפסים רומים וביזנטיים. בארץ העתיקה הוא נמצא בפסיפסים של וילות וכנסיות באזורי יהודה וגליל.
תגובות גולשים