אגרות קודש היא סדרת ספרים בת 34 כרכים המכילה מכתבים נבחרים של האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון (הרבי) משנת 1935 עד 1979. האיגרות הן מכתבים (איגרות = מכתבים) לפרטיים ולכלל, ועוסקות בנושאים רבים: דברי תורה, הלכה, ניהול מוסדות חב"ד (התנועה החסידית חב"ד), עצות בפרנסה, בריאות ועבודת ה'. המכתבים שנבחרו הם כאלה שיש בהם עניין לציבור; שמות פרטיים הושמטו.
בשנת תשמ"ז (1987) ערך והדפיס הרב שלום דובער לוין את הכרך הראשון. הוא השתמש במכתבים שמסר לו הרבי ובעותקים מארכיון המזכירות, מאוספים של ועד להפצת שיחות וממכתבים שמסרו נמענים. המכתבים נדפסו בסדר כרונולוגי. בעורכים הוסיפו מבואות, תיקונים, הערות ומפתחות. חלק מהכרכים נערכו על ידי עורכים נוספים בשם רבנים שונים.
המכתבים מגיעים בסגנונות שונים: מכתבים שיעסקו בדברי הלכה ותורה, מכתבים ארגוניים למנהלי מוסדות, עצות אישיות ועוד. במקרים רבים הושמטו פרטים אישיים ותוקנו שגיאות דפוס.
רוב המכתבים בסדרה נכתבו בעברית. חלקם נכתבו ביידיש ותורגמו לעברית בארבעה כרכים מתורגמים. גם תרגומים לרוסית ולשפות אחרות הופיעו בהמשך. במשך השנים יצאו גם ליקוטים רבים מתוך האגרות.
קיימת מהדורה מקבילה שמעריך הרב שלום יעקב חזן, המזוהה עם הזרם המשיחיסטי בחב"ד. עד 2025 יצאו בה כרכים נוספים והחלוקה בה שונה מהסדרה המקורית.
הרבי כתב גם מכתבים באנגלית. רבים מהם הוקלדו על ידי המזכיר ד"ר ניסן מינדל והעתקים נשמרו בארכיונו. חלק מהמכתבים האלה נדפסו בסדרת ספרים בת 13 חלקים, מעורכבת לפי נושאים.
אחרי פטירת הרבי התפתח מנהג בקרב חלקים בחב"ד לכתוב לבקשות ולהניח את הדפים בתוך כרכי האגרות קודש, בתקווה לקבל עצה או נחמה. המנהג כולל פעולות כמו נטילת ידיים לפני הכתיבה, הוספת לימוד תורה וצדקה, ורישום השם העברי ושם האם. המנהג עורר מחלוקת: תומכיו רואים בו דרך לתקשר עם הרבי או לקבל עידוד; מתנגדיו אומרים שאין לכך מקור בדברי הרבי ויש לפעול לפי הוראותיו הרשמיות להתייעץ עם חכמים ורופאים. גם רבנים מחוץ לחב"ד הביעו הסתייגות או ביקורת על המנהג.
אגרות קודש הם ספרים עם מכתבים של הרבי מנחם מנדל שניאורסון. (הרבי הוא מנהיג חסידי). יש בסדרה 34 כרכים. המכתבים מדברים על תורה, הלכות, ניהול מוסדות חב"ד, פרנסה ובריאות.
בשנת 1987 הרב שלום דובער לוין החל להוציא לאור את הכרכים. הוא קיבל מכתבים מהרבי, מארכיון ומאוספים. המכתבים הודפסו לפי התאריכים שלהם. שמות פרטיים הוסרו כדי לשמור על הפרטיות.
מרבית המכתבים נכתבו בעברית. יש מכתבים ביידיש ובאנגלית. חלקם תורגמו ופורסמו גם בשפות אחרות.
לאחר פטירת הרבי, חלק מהחסידים הרגישו נוח לכתוב בקשות ולהכניסן בין דפי האגרות. הם נהגו לרחוץ ידיים לפני הכתיבה ולרשום את השם העברי ושם האם. על המנהג הייתה מחלוקת: חלק ראו בו נחמה ודרך לבקש עזרה, אחרים חשבו שצריך לפעול לפי הוראות ברורות ולא להניח מכתבים בספרים.
תגובות גולשים