אגריפס השני (נולד מרקוס יוליוס אגריפס, 27 לספירה, נפטר בתחילת שנות ה־90 או בשנת 100) היה נינו של הורדוס ובנו של אגריפס הראשון. הוא כיהן כמלך חסות רומי באזורים בצפון ארץ ישראל, כמו כלקיס והגולן, והוחזק גם כממונה על בית המקדש, תפקיד שכלל את הזכות למנות כהנים גדולים (הכהן הבכיר במקדש). הוא נחשב למלך היהודי האחרון ששרר בארץ והשתתף בהדיפת המרד הגדול נגד הרומאים.
מרקוס יוליוס אגריפס גדל במשפחה שמיזגה את שושלת הורדוס עם שושלת החשמונאים. אביו היה אגריפס הראשון. היו לו שלוש אחיות בולטות: ברניקי, מרים ודרוסילה. כמו בני משפחתו, הוגלה ונחנך ברומא כדי לבנות קשרים פוליטיים ולהתכונן למנהיגות.
בגיל 17 מת אביו, והרומאים פעלו בזהירות לקדם את מעמדו. בתחילת שלטונו קיבל את ממלכת כלקיס (איזור בגולן ובדרום לבנון) באישור הקיסר קלאודיוס. בהמשך קיבל גם פיקוח על בית המקדש ואת זכות מינוי הכהנים הגדולים. בתקופת שלטונו הרחיבו לו הרומאים שטחים נוספים, והוא הפך לדמות מרכזית במזרח הקיסרות.
אגריפס חיזק קשרים דרך נישואים משפחתיים: חיתן את אחיותיו בממלכות שכנות ובעלות תפקידים רומיים היו קשרים אישיים ופוליטיים.
לפי המסורת הנוצרית, בשנת 59 הופיע השם של פאולוס בבית הדין בקיסריה. הנציב רצה להעבירו לרומא לפי בקשתו. אגריפס וברניקי ביקרו את פסטוס, הנציב, וביקשו לשמוע את השימוע. פאולוס נשא אומריו בפני אגריפס, הצהיר שהוא פרוש (חלק מהזרמים היהודיים) וכי האמין בתחיית ישו. אגריפס התרשם ואמר שהוא כמעט שכנע אותו להיות נוצרי. בסיום השימוע הוחלט להעביר את פאולוס לרומא.
בקיץ שנת 66 ניסו המורדים בירושלים להילחם ברומאים. אגריפס הגיע לעיר בניסיון להרגיע ולמנוע מרד. הוא נאם בלשכת הקסיסטוס (לשכת הגזית) ושכנע רבים להתנגד למרד, בטיעונים פוליטיים וטקטיים על ימי מלחמה ועל כוח הרומאים. למרות נאומיו, המהומות גברו והוא נאלץ לברוח כשהמונים השליכו עליו אבנים.
אגריפס שלח כוח צבאי של כ־3,000 פרשים וקשתים לעזור לדכא את המרד. כוחותיו נעו בין העיר התחתונה והעיר העליונה בירושלים. בהמשך הצטרפו כוחות רומים תחת מפקדים כמו קסטיוס גאלוס ואספסיאנוס. אגריפס שיתף פעולה צבאית וטקטית עם הרומאים, קיבל פצועות במאמצי המצור והמשיך לתמוך בהגנה על ערים שבשליטתו.
אחרי נפילת נירון יצא אגריפס לרומא כדי לאבטח את מעמדו. כשהפך אספסיאנוס לקיסר, המשיך אגריפס לשמור על קשריו עם חשיבות פוליטית ורכש נכסים בצפון.
הקשר בין אגריפס ליוסף בן מתתיהו (יוספוס), שהיה מפקד בגליל, היה מורכב. היו לעיתים עימותים צבאיים, בעיקר בטבריה ובטריכאי, אך נשמר כבוד הדדי. יוספוס כינה אותו 'המלך' ואף שלח לו עותק מספרו. למרות חילוקי הדעות, אגריפס סייע לרומאים וראה במרד מהלך מסוכן.
אין הסכמה ברורה לגבי מותו. כמה מקורות מצביעים על מותו בשנת 92, אחרים מצביעים על דיווחים סותרים שאומרים שנהרג מוקדם יותר. מטבעות וכתובות שבהן מופיע שמו אחרי אירועים חשובים מפריכות חלק מהדיווחים על מותו המוקדם. לאחר מותו הועברו רוב נחלתו לשלטון הרומי.
האזכור של השם 'אגריפס' במסורת היהודית והנוצרית מעורר חוסר־בהירות מי בדיוק מוזכר, אגריפס הראשון או השני. במסורת חז"ל מופיעות הערות חיוביות לגבי דמות בשם אגריפס, אך החוקרים חולקים על זהות הדמות. יש שרטינו כי כמה תיאורים שנחשבו לאגריפס הראשון מתאימים לאגריפס השני.
אגריפס פיתח פעילות הלניסטית (תרבות יוונית) שהרומאים תמכו בה. הוא בנה ובזקף תיאטראות, ארגן תחרויות ספורט ותמיכות בעיריות כמו ביירות וקיסריה פיליפי. מטבעות וכתובות מזכירים את תרומותיו לחיים הציבוריים והתרבותיים.
מעמדו כסמכות על המקדש ומינוי כהנים והקשר לרומאים הביאו לעמדה מעורבת מצד היהודים. יש עדויות על אהדה לאגריפס הראשון והסתייגות מאגריפס השני. חוקרים הציעו כי חלק מהמסורות המהללות את "אגריפס המלך" מתייחסות בפועל לאגריפס השני, במיוחד כשהדברים קשורים לפיקוח על המקדש.
בספרות חז"ל מופיעים סיפורים על אדם בשם אגריפס בהקשרים טקסיים דתיים וחברתיים. לא תמיד ברור אם מדובר באגריפס הראשון או השני. במסורת מוזכרות דמעותיו בעת קריאת התורה, השתתפותו בטקסי ביכורים, ומקרים שמראים מעורבותו בענייני המקדש ובמנהגים דתיים.
אגריפס השני נולד בשם מרקוס יוליוס אגריפס בשנת 27 לספירה. הוא היה נכד של הורדוס. הוא נשא תפקידים בצפון הארץ והיה אחראי על בית המקדש. "בית המקדש" זה המקום הקדוש שבו היו כוהנים (הכוהן הגדול הוא הכהן הבכיר).
אגריפס גדל ברומא. שם לימדו אותו מנהיגות ויצרו לו חברים חשובים. כשהיה צעיר קיבל רשות מהרומאים לשלוט בחלקים בצפון הארץ.
בקיסריה אגריפס שמע את דברי פאולוס. פאולוס סיפר שהוא מאמין בישו. אגריפס התרשם ממנו. פאולוס בסוף נסע לרומא כשביקש כך.
בשנת 66 היה מרד גדול נגד הרומאים. אגריפס רצה למנוע את המלחמה. הוא נאם בירושלים וביקש שלום. אבל הקהל כעס והוא ברח כשהשליכו עליו אבנים. אגריפס שלח חיילים לעזור לרומאים. לאחר מכן עזר למפקדים הרומיים לדכא את המרד.
לא ידוע במדויק מתי נפטר. ייתכן שזה קרה בשנות ה־90. אחרי מותו עברו האדמות שלו לשלטון הרומאים.
אגריפס תמך בתרבות יוונית. הוא בנה תיאטראות וסיפק אוכל ותבואה לתושבים. במסורת היהודית ובספרות העתיקה מוזכר שמו, אך לא תמיד ברור אם הכוונה היא אליו או לאגריפס הראשון.
תגובות גולשים