אדוארד פון הרטמן

קרל רוברט אדוארד פון הרטמן (23.2.1842, 5.6.1906) היה פילוסוף גרמני. הוא נחשב לאחד מהוגי ה"פסימיות הפוסט-שופנהאוארית" ולמפתח חשוב של פסיכולוגיית המעמקים (החקר של התהליכים הנפשיים הלא-מודעים).

את תהילתו ביסס ב-1869 עם הספר "הפילוסופיה של הלא-מודע". הספר בולט בכותרתו המקורית, בגיוון הנושאים, ובסגנון כתיבה תמציתי וברור. פון הרטמן טען שהגיע למסקנותיו באמצעות מתודת האינדוקציה, זאת אומרת הבאה ממקרים ודוגמאות לפרשנות כללית.

הוא ביסס את תורתו על רעיון השופנהאוארי של הרצון העיוור, כוח פנימי שמניע יצורים ללא תבונה. על זה הוסיף את מושג ה'תת-מודע' (החלק שבנפש שאינו מודע לנו). לפי פון הרטמן, הרצון תמיד עיוור וחסר מודעות מדויקת, ודחפים מעורפלים מניעים את המעשים. ה'תת-מודע' אצלו הוא גם רצון וגם שכל; הוא מיזוג של רעיונות מהגל ומהשופנהאואריאניזם ומהווה את היסוד המוחלט של הכל.

השפעתו ניכרת בפילוסופיה ובשיח הגרמני בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. רעיונותיו התערבבו עם אלה של שופנהאואר, ובהמשך הדגישו את המימד הלא־רציונלי של הנפש, דבר שגם ניקח בהמשך ניטשה ופרויד. ישראל אלדד אף כתב על פון הרטמן עבודת דוקטורט שכותרתה Der Voluntarismus Eduard von Hartmanns in der Abhängigkeit von Schopenhauer.

קרל אדוארד פון הרטמן (1842, 1906) היה פילוסוף מגרמניה. פילוסוף זה חשב הרבה על הנפש.

ב-1869 יצא הספר שלו "הפילוסופיה של הלא-מודע". "לא-מודע" זה חלק במוח שאנו לא מרגישים אותו. הוא כתב דוגמאות רבות כדי להסביר רעיונותיו.

פון הרטמן אמר שיש בנו כוח פנימי עיוור. "עיוור" כאן אומר שלא מודע למה הוא עושה. הוא גם חשב שלפעמים הכוח הזה גם חושב וגם רוצה. כך הוא קרא לו "תת-מודע".

הוא השפיע על פילוסופים שאחריו. גם הוגים כמו פרויד קיבלו רעיונות על התת-מודע. ישראל אלדד כתב עבודת דוקטורט על פון הרטמן.