אדולף כרמיה

אדולף יצחק-יעקב כְּרֶמְיֶה (22 באפריל 1796, 9 בפברואר 1880) היה מדינאי צרפתי-יהודי ושימש שר המשפטים של צרפת. שר המשפטים, ראש מערכת המשפט והיחיד שאחראי על חקיקה ושירותי בתי המשפט.

נולד בעיירה נים במחוז גאר. משפחתו הייתה ממוצא יהודי מקרפנטרה. אביו עבד כסוחר במשי. בתקופת הקיסרות של נפוליון למד משפטים בפריז.

בשנת 1817 חזר לנים וייצג אנשים שנרדפו פוליטית או שנפלו קורבן לאפליה דתית, בעיקר יהודים. הוא הצטרף לשמאל הליברלי והתקדם במעגלים אלה.

ב-1840 פעל יחד עם משה מונטיפיורי למען העצורים בעלילת הדם בדמשק. ב-1842 נבחר לציר בפרלמנט והיה דמות מובילה באופוזיציה השמאלית. בהמשך נאסר עליו להמשיך בפעילות זו.

הוא נאבק נגד "שבועת היהודים", שבועה מיוחדת שנדרשו לה יהודים בבית המשפט, ושבועה זו בוטלה ב-1846.

בשנת 1848, עם קץ המלוכה של לואי פיליפ ותחילת הרפובליקה השנייה, מונה לשר המשפטים. באותה שנה הודיע על ביטול העבדות במושבות הצרפתיות.

ב-1860 היה ממייסדי חברת כל ישראל חברים (האליאנס). החברה עזרה ליהודים שנפגעו או הופלו על רקע דתי. כרמיה כיהן כנשיא החברה עד מותו ונוסע ברחבי אירופה כדי לקדם שוויון זכויות ליהודים.

ב-1870, אחרי נפילת נפוליאון השלישי, מונה שוב לשר המשפטים. בתקופת כהונתו הוסר עונש המוות מעל מתנגדים פוליטיים. באותה שנה חוקק צו שקיבל את השם "פקודת כרמיה"; צו זה נתן אזרחות צרפתית ליהודי אלג'יריה.

לבסוף נבחר לסנטור לכל חייו וסיים כך את הקריירה הפוליטית. כיהן גם כנשיא המועצה המרכזית של יהודי צרפת. למרות פועלו למען היהודים, רבים ראו בו מתבולל ובניו התנצרו.

כרמיה היה פעיל בבונים החופשיים בצרפת והגיע לדרגה גבוהה בארגון. רחובות על שמו נמצאים בירושלים (המשתייכת למושבה הגרמנית), בתל אביב ליד שדרות רוטשילד, בחיפה ובפריז.

אדולף יצחק-יעקב כרמיה (1796, 1880) היה מנהיג צרפתי-יהודי. הוא שימש שר המשפטים. שר המשפטים, השר שאחראי על חוק ומשפט.

כרמיה נולד בעיירה נים בצרפת. אביו היה סוחר במשי. הוא למד משפטים בפריז.

בשנות ה-1800 עזר לאנשים שנפגעו בגלל דתם. ב-1840 עזר לאנשים שנאחזו בעוון שקר בדמשק יחד עם משה מונטיפיורי.

הוא עבד לביטול "שבועת היהודים". זאת הייתה שבועה מיוחדת שנדרשו לה יהודים, והיא בוטלה ב-1846.

ב-1848 מונה לשר המשפטים. באותה שנה הודיע על ביטול העבדות במושבות צרפת. עבדות היא מצב שבו אנשים הוחזקו ועבדו בלי שכר.

ב-1860 הקים את כל ישראל חברים, ארגון שעוזר ליהודים שזכויותיהם נפגעו. הוא נשא בתפקיד הנשיא עד מותו.

ב-1870 מונה שוב לשר המשפטים. באותה שנה חוק שעשו בזכותו נתן אזרחות צרפתית ליהודי אלג'יריה. החוק נקרא צו כרמיה.

בסוף חייו נבחר לסנטור לכל חייו. אנשים חשבו שהוא מתבולל ובניו התנצרו. יש רחובות על שמו בירושלים, בתל אביב, בחיפה ובפריז.