אדם סמית (1723, 1790) היה פילוסוף של המוסר וכלכלן סקוטי מרכזי בנאורות הסקוטית. רבים רואים בו אבי הכלכלה המודרנית. שני ספריו העיקריים הם "תאוריה של הרגש המוסרי" (1759), על שורשי השיפוט המוסרי, ו"עושר העמים" (1776), שבו פורסמו רעיונותיו הכלכליים המשפיעים.
נולד בקרקודי שבסקוטלנד. אביו מת לפני הולדתו. בגיל שלוש נחטף והושב על ידי בני משפחתו. בילדותו כרת בקשר עם מלחים וסוחרים בנמל, וחווה מקרוב את חיי המסחר. בגיל 17 למד באוניברסיטת גלאזגו, ואז ביילייל באוקספורד. לא הוסמך ככומר, למרות רצון אמו.
בשנות ה־1750 לימד בגלאזגו לוגיקה ופילוסופיה של המוסר. ספרו על ההרגשות המוסריות קנה לו שם בפילוסופיה. בסוף 1763 נעשה חונכו של נער עשיר, ולפיכך נסע לצרפת. שם פגש הוגים וכלכלנים והשקיף על רעיונות חדשים. הוא החל בזמן המסע בכתיבת "עושר העמים". הספר יצא ב־1776 וזכה להצלחה רחבה.
ב־1778 מונה למפקח על המכסים בסקוטלנד ועבר לאדינבורו. הוא יישם שם חלק מהרעיונות הכלכליים שלו. סמית חי עם אמו ואחייניתו ולא נישא. נפטר ב־1790 אחרי מחלה קצרה. לפני מותו הורה להשמיד כתבי יד שטרם הושלמו, ולכן שרדו בעיקר שני ספריו. בשנת 2007 הופיע דיוקנו על שטר של 20 ליש"ט.
רעיון מרכזי בספר הוא "היד הנעלמה", רעיון שלפיו מעשים פרטיים שמטרתם רווח אישי יכולים לקדם גם את הכלל. בנוסף טעם סמית שעושרה של אומה נמדד בייצור מוצרים ושירותים, לא בכמות הזהב.
הוא הדגיש את חשיבות "חלוקת העבודה", פירוק תהליך הייצור למשימות קטנות. זה מגדיל את היעילות, מפחית עלויות ומאפשר צבירת הון. צבירת הון מאפשרת השקעה בכלים ובמכונות, וכך מגדילה עוד יותר את הייצור.
סמית תיאר גם את פעולת השוק: כשהמוצר נדיר רווחיו עולים, וזה מעודד ייצור נוסף; כשהשפע גדל המחיר יורד והרווחים מצטמצמים. מנגנון זה של היצע וביקוש מונחה, לפי סמית, בלי תכנון מרכזי, אך הוא עובד טוב יותר בחופש סחר ותחרות.
אף על פי שסמית תקף מדיניות מרקנטיליסטית של מכסים ותמריצים, הוא הכיר בתפקיד חשוב של הממשלה. על המדינה לדאוג לביטחון, למשפט ולחוק, למבני ציבור (תשתיות) ולחינוך בסיסי. הוא גם גיבה גביית מיסים, אך קבע ארבעה עקרונות לגבייתם: מס פרופורציוני לפי רכוש, גבייה לפי כללים ברורים, גבייה בדרך הנוחה והפחות מכבידה, ושיעור שלא יעודד הברחות או בריחה של הון.
סמית לא דגל בסחר מוגבל כעקרון קבוע. עם זאת הוא קיבל מקרים שבהם כדאי להטיל הגנות: לצרכי ביטחון לאומי, כדי להשיג הדדיות בסחר מול מדינות אחרות, או כדי להגן זמנית על ענף עד שיסגל עצמו לתחרות.
הספר השפיע עמוקות על החשיבה הכלכלית, והניח יסוד לכלכלה הקלאסית. ממשיכיו הבולטים כללו דייוויד ריקרדו. גם מרקס קרא בסמית ובהיסטוריה שלו, וקיבל חלק מרעיונותיו אך גם ביקר אותם. חוקרים מאוחרים העריכו שסמית שאב רעיונות מהוגים קודמים, ולכן נתפס גם כממזג רעיונות שבעבר כבר הועלו.
סמית טען שסחר חופשי מרחיב פריון ומשפר יעילות. עקרונות מרכזיים שהביא הם: יד הנעלמה; חלוקת העבודה; הבעיה של חוסר היכולת לחזות את כל התוצאות; ועלות-הזדמנות של סבסוד ענף אחד במקום אחר. ממסקנה זו נגזר שהמדינה תתמקד בתחומים שבהם יש לה יתרון ותייבא את השאר.
לאחר מותו קוצרו ופשטו רעיונותיו. נפוץ להציגו כתומך מקסום אנוכי וחסר רחמים. בפועל סמית תמך בערכים פרוגרסיביים: שוויון, חירויות אזרחיות, חינוך חובה ועוד. התנגדותו להתערבות הממשלתית נבעה מהעיוות של מדיניות שהטיבה עם בעלי הון, לא מהתנגדות לשירותים ציבוריים עצמם. תמיכתו במיסוי על הכנסות מקרקעות ובחינוך משקפת זאת.
אדם סמית (1723, 1790) היה פילוסוף וכלכלן מסקוטלנד. כתב שני ספרים חשובים: "תאוריה של הרגש המוסרי" ו"עושר העמים".
נולד בקרקודי. אביו מת לפני לידתו. בגיל שלוש נחטף ושוחרר. גדל ליד נמל ולמד על סוחרים ומלחים.
הוא למד בגלאזגו ואז באוקספורד. לימד שנים רבות. היה חונכו של נער עשיר, נסע לצרפת וכתב את ספרו הגדול ב־1776. אחר כך עבד כמפקח מכסים בסקוטלנד. לא נישא. מת ב־1790. לפני מותו הורה להשמיד כתבים לא גמורים. דיוקנו הופיע על שטר של 20 ליש"ט ב־2007.
רעיון מפורסם שלו הוא "היד הנעלמה". זו מילה שמסבירה שהמעשים של אנשים לטובת עצמם יכולים לעזור לאחרים בלי שהם רוצים בזה.
הוא אמר שעושרה של מדינה נמדד בהכמות של מוצרים ושירותים, לא בזהב. עוד אמר שחלוקת עבודה עוזרת לייצר יותר. פירוק עבודה לחלקים קטנים עושה כל דבר מהר יותר.
שוק פועל לפי היצע וביקוש. אם מוצר נדיר, מחירו עולה. אם שפע, המחיר יורד. סמית חשב שסחר חופשי עוזר לכלכלה. אבל לעיתים אפשר להגן על תעשייה זמנית. שלוש סיבות להגנה הן: ביטחון לאומי, להשיג הדדיות בסחר, או למנוע קריסה פתאומית של ענף עד שיתאקלם.
הרעיונות שלו השפיעו על כלכלנים אחריו. גם מרקס קרא אותו וקיבל חלק מהרעיונות, אך גם ביקר אותם.
סמית חשב שסחר חופשי מיטיב עם מדינות. הוא טען שחלוקת עבודה, היד הנעלמה והעלויות של סבסוד מדגימים זאת.
לאחר מותו פישטו את דמותו. אנשים טרחו להראותו כתומך בתאגידים בלבד. אך הוא גם תמך בחינוך לכולם, בזכויות אזרח ושוויון. כך דמותו מורכבת ולא חד־ממדית.
תגובות גולשים