אדריכלות ימי הביניים שופעת סגנונות ועקרונות שעיצבו את אירופה ממפלת האימפריה הרומית עד תחילת הרנסאנס. לאחר נפילת רומא נעלמו חלק מהטכניקות הקלאסיות ועבודות העיטור, והבנייה ירדה בהיקפה. חמש מאות השנים הראשונות לאחר נפילת האימפריה התאפיינו בבנייה מועטה, בטירות ובמבצרים, ובכנסיות שנבנו כמבצרים, מסות אבן כבדות, מעט חלונות ופתחים לצורך הגנה.
מאה ה-11 סימנה התאוששות. הופיעו סגנונות מרכזיים: הביזנטי במזרח, הרומנסק במערב והגותי בסוף התקופה. לצד אלה היו גם זרמים מקומיים כמו האדריכלות הנורמנית והאיסלאמית, שלכל אחד מהם אופי ופתרונות שונים לבעיות אורבניות וחברתיות של זמנם.
בסגנונות אלה ניכרת המשכיות מהאדריכלות הרומית, אך גם שינויים משמעותיים. כל סגנון נוצר בהתאם לחומרי גלם, להשפעות תרבותיות ולצרכים פרקטיים כמו הגנה, פולחן ומעמד.
האדריכלות הביזנטית התפתחה מתוך האדריכלות הרומית במזרח הים התיכון מהמאה ה-4 ואילך. מרכזה בקונסטנטינופול (איסטנבול) שבו בולטת כנסיית אגיה סופיה. רבות מהכנסיות הביזנטיות מתוכננות כ"תוכנית צלב יווני" (מבנה בצורת צלב שזרועותיו שוות), ומעל מרכזן ניצבת כיפה המונחת על פנדנטיבות, מעברים שמעבירים את משקל הכיפה מפינות מרובעות.
הרומנסק (מאה ה-11, 12) ניסה להחיות מוטיבים רומיים. הוא מאופיין בקירות עבים, מסה כבדת-ממדים וקישוטיות מועטה. רוב הדוגמאות נמצאות בצרפת ובנתיבי העלייה לרגל, כמו לסנטיאגו דה קומפוסטלה.
הנורמנית היא המשך של הרומנסק, ובה הופיעו אלמנטים שמובילים בהמשך לגותיקה, כמו קמרון צלעות ושימוש חלקי בקשת מחודדת. היא הייתה בולטת גם בחומות ובטירות.
הגותיקה הופיעה מסוף המאה ה-12 והדגישה גובה, אור וקו אנכי. בניינים גותיים היו רזים יחסית, גבוהים ומלאי חלונות וזכוכית צבעונית (ויטראז'). סגנון זה נולד בפריז והתפשט לאנגליה ולמרכז מערב אירופה. דוגמאות מרכזיות: קתדרלת נוטרדאם, שארטר וריימס.
התרבות האסלאמית פרחה במקביל לאירופה. בין המאה ה-7 וה-15 נבנו מסגדים, ארמונות ומדרסות ברחבי המזרח התיכון, צפון אפריקה ואנדלוסיה (דרום ספרד). סגנון זה השפיע מקומית על ארכיטקטורה אירופית, במיוחד בספרד ובלבנט.
הטירה הפכה למרכז שלטוני וכלכלי עבור האצולה הפיאודלית. טירות היו מבוצרות, לעתים גבוהות ותמירות, והכילו מגורים, חצרות ועבודת משק. רוב האדריכלים בתקופה זו עבדו על טירות וביצורים לצד מבני דת.
המבנה הפוליטי הפיאודלי והתכיפות המלחמות הובילו לערים מוקפות חומה. חומות אלה הגבילו את התפתחות העיר והובילו לעיבוי עירוני: בנייה צפופה, רחובות צרים ובתים העולים מעל הרחוב בקומותיהם. הרחבת חומה הייתה יקרה, ולכן ערים גדלו בטבעות היקפיות, כמו פירנצה שנבנתה עם מספר חומות לאורך הדורות.
בערים מוקפות חומה הגרים חיו בתוכה בשעת סכנה היו נכנסים פנימה. עם המצאת התותח החומות פחתו בערכן, ומאות ה-15, 16 ראו פירוק חומות רבות.
כיכרות ימי הביניים התפתחו כשטחים שנותרו מהצטופפות הבינוי. הן היו לא-סימטריות, רב-שימושיות, ורוב הזמן שימשו לשוק ומפגשים. הכנסייה עמדה לצד מרכזי בכיכר.
הקתדרלה שימשה כמרכז דתי, תרבותי וסימן דרך עירוני. בולטותיה לגובה הפכו אותה לנקודת ציון שנראית למרחוק. בגותיקה נוצרה תחושה מיסטית של מעלה והדרגתיות אנכית, ולעיתים הוסרו מבנים סביב הקתדרלה כדי ליצור כיכר נגדה.
ברוב ערי ימי הביניים לא נוצרו גנים ציבוריים. טבע ועצים נחשבו מחוץ לעיר. גינות גדולות היו בטירות בלבד. רק בתקופת הרנסאנס החלו לייצר פארקים עירוניים. במקביל, ערים מוסלמיות יצרו גנים ציבוריים עם מים וצמחייה.
בתים בעיר היו טוריים, ברוחב צר שנקבע לפי מגרשים ארוכים. הרחובות היו צרים, הבניינים צומחים לגובה, וחלונות מוגבלים. חצרות פנימיות או פירי אור שימשו לאור ולאוורור. חלונות זכוכית נפוצו רק במאות ה-15, 16 במרחב הביתי.
האדריכל היה אומן רב-בנאי, שלעיתים היה גם מהנדס וקבלן. הלימוד היה מעשי בתוך גילדות, ומעטים שמות האדריכלים שרדו. בניית מבני ציבור ארכה עשרות עד מאות שנים, ומספר אדריכלים לא ראו את התוצאה המוגמרת.
הנופים והמבנים של ימי הביניים שימשו השראה לציירים רומנטיים ולתנועות מאוחרות. בתקופת התחייה הגותית במאה ה-19 חודשה הערכה ליופי ולדרמטיות של סגנון זה.
דוגמאות בולטות: קתדרלת שארטר, מון סן מישל, חומות אווילה וטירות כמו בודיאם. תמונות אלה מדגימות קירות מבוצרי, סמטאות צרות וקתדרלות גבוהות.
בימי הביניים בנו באירופה ורודפו צורות שונות של בנייה. אחרי נפילת האימפריה הרומית נבנו פחות מבנים מפוארים.
היו כמה סגנונות חשובים. כל אחד נראה שונה וגם היה לצרכים אחרים.
הביזנטית הייתה במזרח. כנסיות רבות היו עם כיפה גדולה. דוגמה מפורסמת היא אגיה סופיה.
הרומנסק היה עם קירות עבים ומעט חלונות. זה היה בתקופות המוקדמות של ימי הביניים.
הגותיקה צמחה מאוחר יותר. קתדרלות גותיות גבוהות, עם חלונות זכוכית צבעונית. הן נראו שמימיות וטיפו לגובה.
גם באזורים מוסלמיים בנו בתים, מסגדים וארמונות יפים. בספרד אפשר לראות דוגמאות מרשימות.
טירות היו בתים מבוצרים לאצילים. הן היו גבוהות ובנויות מאבן. בתוך הטירה גרה משפחה גדולה ומשרתים.
ערים רבות היו מוקפות חומה. זה הגן על התושבים. בתוך החומה היה צפוף ורחובות היו צרים.
הכיכר היתה מקום לשוק ולמפגשים. היא נוצרה במקום הפנוי שנותר בין הבתים.
הקתדרלה היתה כנסייה גדולה ומרכזית בעיר. היא נראתה למרחוק והיתה מקום לתפילה ולאירועים חשובים.
ברוב הערים לא היו גנים ציבוריים. גינות היו בעיקר בטירות. בערים מוסלמיות כן היו גנים עם מים וצמחים.
הבתים עמדו בשורה על הרחוב. הם היו צרים וחסרי חלונות גדולים. לפעמים היו חצרות קטנות לאור ולאוורור.
האדריכל היה אומן שלמד במעשה. הוא תכנן ובנה יחד עם פועלים אחרים. רבים מהמבנים נבנו במשך שנים רבות.
דוגמאות ידועות: קתדרלת שארטר, מון סן מישל וחומות אווילה. תמונות כאלה מראות את הקירות, המגדלים והסמטאות הצרות.
תגובות גולשים