אהרן אפלפלד

אהרן אפלפלד (16 בפברואר 1932, 4 בינואר 2018) היה סופר, משורר ומחזאי עברי. הוא היה ניצול שואה, אדם ששרד את הרדיפות בזמן מלחמת העולם השנייה, וזכה בפרסים ספרותיים חשובים, ביניהם פרס ישראל לספרות יפה (1983).

נולד בז'אדובה שבבוקובינה, באזור שהיה אז ברומניה וכיום חלק מאוקראינה. בבית דיברו בעיקר גרמנית; את היידיש למד מסבו וסבתו. בתקופת המלחמה חוותה משפחתו אלימות קשה: אמו נרצחה, והוא ואביו גורשו לגטו ולמחנות עבודה באזור טרנסניסטריה, שם התקיימו מחנות עבודה וגירושים במהלך המלחמה. אפלפלד הופרד מאביו, ברח מהמחנה ונדד ביערות. אנשים מקומיים נתנו לו לעיתים מחסה. בהמשך נלווה לחיילי הצבא האדום ועד לנדידה לאיטליה.

ב-1946 עלה לארץ במסגרת עליית הנוער, תכנית שהביאה נערים יהודים לארץ. למד בבתי ספר חקלאיים, שירת בצה"ל בשנים 1950, 1952 ולמד ספרות עברית וספרות יידיש באוניברסיטה העברית. פרסם שירה וסיפורים מתחילת שנות ה־50; ספרו הראשון יצא ב-1962 בשם עשן. רבים מספריו נכתבו בזמן ששהה בבתי קפה בירושלים.

אפלפלד כיהן כפרופסור לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע (1979, 2000). כתביו הועברו לארכיון ייעודי באוניברסיטה (2003, 2007). הוא היה חבר האקדמיה ללשון העברית ונבחר כחבר זר של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים ב-1997. נפטר ב-2018, והשאיר אחריו אישה ושלושה ילדים.

הסיפורים של אפלפלד מצטיינים בשילוב של זיכרון אישי ודמיון. רבים מהם מתרחשים במזרח אירופה, בארץ ישראל ובאיטליה. חלקם משקפים את חוויותיו כנער בזמן המלחמה, אך לא תמיד מציגים את השואה באופן ריאליסטי או ישיר. במקום זאת, הם עוסקים במצוקה הנפשית של היהודי לפני המלחמה ובקונפליקט בין מסורת לאורח חיים מודרני.

ביצירותיו מופיעות דמויות מיסטיות המזכירות צדיקי חסידות, מנהיגים רוחניים בחסידות, והן משמשות כמוקד לפנייה של דמויות אחרות. לצד דמויות אלו ישנן דמויות נשיות לא-יהודיות שמסמלות חופש וחיוניות. בין הרומנים שפרסם בסוף המאה ה־20 נכללים מספר קטעים שנועדו להראות את גורלם של יהודים במרכז אירופה לפני המלחמה; לדוגמה רצפת אש (1988), מסילת ברזל (1991), קאטרינה (1992) וכל אשר אהבתי (1999).

אפלפלד כתב כשבעים סיפורים ורומנים (הוא אמר שכתב כ־40 ספרים), שמהווים יחד מעין סאגה של חיי הדורות והזיכרונות. יצירתו תורגמה לשפות רבות וזכתה להכרה בינלאומית.

אהרן אפלפלד (1932, 2018) היה סופר ומשורר עברי. הוא נולד בז'אדובה שבבוקובינה. כשהיה ילד, הייתה מלחמה קשה. אמו מתה במלחמה והוא נאלץ לברוח ולהסתתר.

אחרי המלחמה הגיע לאיטליה ומשם עלה לארץ ב-1946 במסגרת עליית הנוער. עליית הנוער היא תכנית שהביאה צעירים יהודים לישראל. למד בבתי ספר חקלאיים, שירת בצבא ולמד ספרות באוניברסיטה. ספרו הראשון יצא ב-1962 ושמו עשן.

הוא היה מורה באוניברסיטה בבאר שבע ועבד שנים רבות בכתיבה. קיבל פרס גדול בישראל בשם פרס ישראל. חי במבשרת ציון ובירושלים. נפטר ב-2018 בגיל 85.

הסיפורים שלו מספרים על יהודים במזרח אירופה ובישראל. חלק מהספרים קשורים לזכרונות המלחמה, אבל לא תמיד מראים את הדברים כפי שהם קרו. הוא כתב על יהדות ישנה ומסורת, ועל רצון לחיות בחופש. בספריו יש גם דמויות של צדיקי חסידות, אנשים חשובים ברוח היהדות, ודמויות שמייצגות חופש.

האיש כתב הרבה ספרים, והם תורגמו לשפות שונות.