אוגריתית

אוּגריתית היא ניב כנעני (שפה מאזור כנען) שדובר בעיר הנמל אוגרית ובסביבה בצפון־מערב הלבנט. היא קרובה לניב העברי, והספרות האוגריתית דומה במובנים רבים לספרות המקראית.

בתחום הבלשנות יש מחלוקת אם לתייג את האוגריתית כ"כנענית". משה דוד קאסוטו סיווג אותה כדיאלקט כנעני צפוני. חוקרים רבים הסכימו שהאוגריתית שייכת לגזע הכנעני, שבו נכללת גם העברית. יש מי שמטילים ספק בתוויות אלה וטוענים שסיווגים כאלה מושפעים גם משיקולים היסטוריים ודתיים. הביטוי "עברית" כשם לשון המקרא מופיע לראשונה במבוא לתרגום היווני לבן סירא, בשנת 132 לפנה"ס.

אוגריתית נכתבה באלפבית אוגריתי, סוג של כתב יתדות (כתב שנוצר עם סימני יתד). האלפבית הזה הוא עיצורי בעיקרו, כלומר הוא מציין עיצורים (consonants), ולא הברתי (לא מציין תנועות). עם זאת קיימות שלוש אותיות נפרדות שמציינות את העיצור א' עם התנועות a, i ו־u. באלפבית כ־30 אותיות, והוא מבוסס בחלקו על הכתב הכנעני־פיניקי.

רוב הכתבים נמצאו בלוחות מאוגרית. הם כוללים שירה מיתולוגית־אפית (כמו עלילות בעל וענת), טקסטים דתיים, כתבים משפטיים ומנהליים רבים. יש גם ממצאים מועטים מחוץ לעיר, למשל להב עם כיתוב שנמצא בנחל תבור. טקסט אחד מזכיר "לבשל גדי בחלב"; חוקרים מקשרים זאת אולי למקור האיסור בתנ"ך על בשר בחלב.

כתבי אוגרית משקפים את השפה במשך יותר מ־200 שנים. הכתבים המאוחרים משקפים את שפת היום־יום ממש לפני חורבן אוגרית. הטקסטים העתיקים יותר נשמרו ממסורת אורלית שנמשכה דורות. השירה הארוכה נכתבה בסגנון פואטי (פואטית = שירית) שנבנתה במשך מסורות בעל־פה. לשון השירה האוגריתית קרובה מאוד ללשון הפואטית של העברית העתיקה, וניתן למצוא מאפיינים משותפים רבים.
הפרוזה הרשמית של מכתבי המלוכה קרובה לטקסטים הספרותיים, אם כי יש הבדלים בשימוש בזמנים ובסגנון; כתבים לא פורמליים חושפים מאפיינים של הלשון המדוברת שאינם מופיעים בכתיב הסטנדרטי (אורתוגרפיה = שיטת הכתיבה והאיות).

אין תיעוד פונטי ישיר לאוגריתית, אבל אפשר לשחזר את רוב ההגייה בעזרת השוואה לשפות שמיות אחרות. משווים לעברית המקראית, לסורית (ששמרה מסורות הגייה עתיקות) ולערבית. הרוב נכתב באלפבית שמרבה להחסיר תנועות, אך באמצעות ניתוח ביקורתי של החומר וההשוואה לשפות קרובות אפשר לשחזר תנועות והגייה באופן סביר.

החוקרים ציינו שאוגריתית היא אחת הלשונות השמיות הקרובות ביותר לעברית. אפשר לראות את הקרבה בביטויים ובתבניות משוררות דומות. דוגמאות קצרות מתוך השירה האוגריתית שמזכירות מבנים מקראיים: "כנפ נשרם" (כנפי נשרים), "מלך אב שנם" (מלך אבי שנים), "יתן כס בדה" (יתן כוס בידו). גם המידה והמשקל בשירה מזכירים קטעים מספרות החכמה בתנ"ך.

אוּגריתית הייתה שפה מדברת בעיר בשם אוגרית, בצפון הארץ שנקראת הלבנט. היא דומה לעברית העתיקה.

חוקרים לא מסכימים תמיד אם לקרוא לאוגריתית "כנענית". יש שטוענים שהיא דיאלקט כנעני קרוב לעברית.

האוגריתית נכתבה באלפבית מיוחד שנקרא האלפבית האוגריתי. זה כתב יתדות (סימנים שנחפרו בלוחות). רוב האותיות מייצגות עיצורים (צלילים כמו ב, ד, כ). יש גם שלוש אותיות שמראות את התנועות a, i ו־u. בסך הכל יש כ־30 אותיות.

מצאנו לוחות מאוגרית עם סיפורי אלים ושירים גדולים. יש גם כתובים משפטיים ובירוקרטיים. יש טקסט שאומר "בשלו גדי בחלב". חוקרים חושבים שזה יכול להיות קשור לכללים בתנ"ך לגבי בשר וחלב.

הרבה טקסטים נוצרו במשך מאות שנים. חלקם ישנים ועברו בעל־פה לפני שנכתבו. השירה ארוכה ומיוחדת. היא דומה לשירה שבתנ"ך. כתבים רשמיים נכתבו בשפה מדויקת, וטקסטים פשוטים מראים איך אנשים דיברו באמת.

אין לנו הקלטות של איך דיברו אוגריתים. אבל אפשר לנחש את ההגייה על־ידי השוואה לעברית מקראית, לסורית ולערבית. כך משחזרים את צלילי המילים.

האוגריתית קרובה מאוד לעברית. יש מילים וביטויים דומים. גם השירים דומים בסגנון לשירי התנ"ך. זה עוזר להבין איך דיברו ואיך חשבו אנשים אז.