לטקיה

לטקיה היא עיר נמל חשובה בסוריה ובירת מחוז לטקיה. היא נמצאת על חוף הים התיכון, על חצי האי ראס זיארה. באזור גר רובו של המיעוט העלווי, קבוצה דתית (עלווים) שיש לה מסורות משלה בתוך עולם האיסלאם. ממשפחה ממחוז סמוך, קרדאחה, צמחה משפחת אסד; שם נמצא גם מעון נופש שנוי במחלוקת של בשאר אל-אסד.

ליד העיר יש חופי רחצה ואתר ארכיאולוגי חשוב, אוגרית, כ־16 ק"מ מצפון. לטקיה מפורסמת גם בטבק המיושן בחביות מאורן או אלון. בעיר שוכן בסיס חיל אוויר רוסי והיא מכילה לפי הערכות כ־709,000 תושבים. אוכלוסייתה גדלה במהלך מלחמת האזרחים הסורית, כשהרבה אנשים ברחו לאזורים בשליטה ממשלתית. זו העיר הרביעית בגודלה בסוריה, וגובלת ברטוס, חמה ואידליב.


שם העיר בעברית ובלטינית היה Laodicea ad Mare. בתלמוד הבבלי היא מופיעה כ"לודקיא".


האזור היה מיושב עוד בידי הפיניקים, שקראו לו רָמיטה. היוונים כינו אותו לאוקה אקטה, "החוף הלבן". בסמוך, באוגרית, נמצא ארכיון כתובות אוגריתיות חשוב.

העיר נבנתה מחדש בתקופת המלוכה הסלאוקית בידי סלאוקוס הראשון ונקראה על שם אימו, לאודיקה. היא הפכה למרכז מסחרי, במיוחד לייצוא יין. בתקופה הרומית נכבשה בידי פומפיוס, ובשנת 43 לספירה כבש גאיוס קאסיוס את העיר; עד היום נותרו שרידי שער רומאי מתקופה זו.

בעיר התרחשו רעידות אדמה קשות ב־494 וב־555. ב־638 נכבשה על ידי הערבים; ב־1097 נכבשה על ידי הצלבנים וב־1188 חזרה לידי צלאח א-דין. על רכס הרי אנצריה ניצבת מצודה שמקושרת לשמו של צלאח א-דין.


בתקופת המנדט הצרפתי (העשורים הראשונים של המאה ה־20) הייתה לטקיה בירת סנג'ק לטיקה. הנמל הורחב במהלך המאה ה־20 והוא הפך לנמל המרכזי של סוריה לייבוא ויצוא. בקרב הימי של מלחמת יום כיפור ב־1973, קרב לטקיה, היה זה קרב ספינות הטילים הראשון בעולם.

בתחילת ההתקוממות ב־2011 הופגזה העיר והדבר גרם להרוגים ולעקירה של אזרחים, בעיקר משכונות מסוימות. בין 1967 ל־1992 פעל כאן בסיס צי סובייטי בים התיכון. ב־2015 דווח על הנחיתות של מטוסי סיוע רוסים בשדה התעופה של העיר.


מרכז העיר והרובע העתיק בנויים על פי תכנון רומי של רשת רחובות ישרה. השדרה המרכזית כוללת את מוזיאון העיר ו'גן הפרחים'. בקצה המזרחי נמצאות תחנות הרכבת והאוטובוסים. באמצע השדרה נמצא פסלו של חאפז אל-אסד, ונוסף מוזיאון לאמנות מודרנית. שדה התעופה נמצא כ־25 ק"מ מדרום למרכז.

העיר מאופיינת באווירה פתוחה יחסית, חלקה נובע מהרכב האוכלוסייה העלווית. בתי קפה רבים מהווים חלק מהחיים הציבוריים.


תוכנית לבניית נמל מים עמוקים אושרה אחרי מלחמת העולם השנייה, והבנייה נעשתה במחצית השנייה של המאה ה־20 בסיוע הלוואות זרות. עם השלמתו הפך הנמל לנמל העיקרי של סוריה לנמלים מסחריים. עומק רציפיו מאפשר לקלוט אוניות גדולות (עד כ־14.5 מטר). הנמל מנוהל על ידי חברה ממשלתית.

בלטקיה פועל גם נמל צבאי גדול. דרכו הועברו חלקים ותשלומים צבאיים שונים, ואף היה לו שימוש על ידי כוחות זרים, לצד הנמל של טרטוס שמשמש את הצי הרוסי באופן מוביל.


במקורות יהודיים עתיקים מופיעה לטקיה בשם לודקיא. בתלמוד מסופרת מסורת על יהודים שחיו במקום, ובימי הביניים היו בה עדויות לביקורי נוסעים יהודים. במאה ה־19 ניסה קבוצה של כ־45 משפחות יהודיות להקים מושבה חקלאית באזור, אך היוזמה לא צלחה והמתיישבים חלקם עזבו לאיים או חזרו למדינות המוצא.

לטקיה היא עיר על חוף הים התיכון בסוריה. היא נמל חשוב ובירת המחוז. העיר יושבת על חצי אי שנקרא ראס זיארה.

בחלקים של לטקיה גרים עלווים. עלווים הם קבוצת אנשים עם דת ומסורת משלהם. ממשפחה מהעיירה קרדאחה יצאה משפחת אסד. יש שם גם מעון של הנשיא לשעבר.

ליד העיר יש חופים יפים ואתר עתיק בשם אוגרית. בעיר מייצרים טבק שמיישנים בחביות עץ. יש גם בסיס תעופה רוסי בקרבה.

לטקיה היא עיר גדולה, בערך 709,000 תושבים. הרבה אנשים עברו לשם בזמן המלחמה בסוריה.


השם הישן בלטינית הוא Laodicea. בתלמוד קוראים לעיר לודקיא.


העיר הייתה מיושבת כבר בתקופות עתיקות. הפיניקים קראו לה רמיטה. היוונים קראו לה חוף לבן. סלאוקוס הראשון בנה אותה ושם אותה על שם אימו, לאודיקה. הרומאים והצלבנים היו במקום גם הם. על הרכס הסמוך יש מצודה שמקושרת לשמו של צלאח א-דין.


במרכז העיר יש שדרה רחבה, מוזיאון וגן פרחים. יש תחנת רכבת ושדה תעופה כ־25 ק"מ דרומה. בעיר יש הרבה בתי קפה והאווירה נוחה לביקור.


במאה ה־20 נבנה נמל גדול. הנמל יכול לקלוט אוניות גדולות והוא חשוב לסחר ולפעילות צבאית.


בתלמוד ובמסעות קדומים מוזכרת לטקיה. במאה ה־19 ניסו משפחות יהודיות להקים מושבה חקלאית שם, אך הדבר לא הצליח.