אונו קיילאס

אונו קיילאס (Uuno Kailas; 29 במרץ 1901, 22 במרץ 1933) היה אחד המשוררים החשובים בפינלנד בין שתי מלחמות העולם. שמו הלשוני היה פרנס אונו סאלונן.


נולד בעיר הינולה ולמד כילד בכפר הרטולה אצל סבתו מצד אמו. אמו מתה בלידת תאומים ששרדו מעט זמן, ואביו נטש את המשפחה. קיילאס אומץ על ידי משפחת אמו וגדל בעיקר בהשפעת סבתו. היא הייתה נוצרייה חריפה וזה השפיע מאוד על השקפת עולמו.

האמונה הדתית המחמירה של סבתו נתנה לו גם נחמה וגם תחושת סתירה פנימית. הסתירות בין אמונה קפדנית לחיי בגרות שסטו ממנה יצרו מתח נפשי חזק אצל קיילאס. גם חוויות מביכות מתקופת הנעורים, אופיו הסוער והקריאה הספרותית שתרגם והשפיעו על עולמו הפנימי.

בשנת 1920 התקבל לאוניברסיטת הלסינקי. עבד כעיתונאי, כמתרגם וכפרסומאי, אך לא סיים תואר. בין 1923 ל-1925 שירת בצבא. ב-1924 היה ממייסדי קבוצת הסופרים "ברית נושאי-האש", ששאפה לפתוח את פינלנד להשפעות אירופאיות.

מאמצע שנות ה־20 מצבו הנפשי הדרדר. ב־1929 אושפז בבית חולים פסיכיאטרי אחרי שסבל מחוסר מנוחה, הזיות ומחשבות על מוות. הוא גם חלה בשחפת, שגרמה להיחלשותו. חל שיפור מסוים ושוחרר לאחר כשנתיים, אך מעולם לא שב לתקינות מלאה. נפטר משחפת בניצה שבצרפת ב־22 במרץ 1933, בן 32. גופתו נשרפה ועפרו הובא ונטמן בהלסינקי.


כל יצירתו נכתבה בין 1920 ל־1932. ביכורו יצא ב־1922. בין קובצי שיריו הבולטים: "הרוח והשיבולת" (1922), "השייטים" (1925) ו"החלום והמוות" (1931). אחרי מותו יצאו לאור "פס אודם" (1933) ואוסף נובלות (1936).

היה גם מתרגם פורה משפות שונות. תרגם בעיקר מצרפתית, מגרמנית, משוודית ומאנגלית. בין המשוררים שהשפיעו עליו ניתן למנות את בודלר, ניטשה ווויטמן.

תמטית, קיילאס השתייך ל«הריגוריזם האתי», כלומר לשאיפה לטוהר מוסרי ולהתכוונות מוסרית בפי השיר. בשירתו בולטות חקירות נפש קשות, חרטה, חיפוש מחילה ומאבק עם עצמו. סגנונו השתנה עם הזמן: משירי כאב וליריקה אקספרסיוניסטית עבר לקלאסיציזם יותר לקוני.

הנושאים החזקים בשירה שלו הם יתמות, עוני, געגוע לילדות שאבדה ותחושת ניכור. הוא כונה "המשורר של שתי הדלתות", דלת אל החלום ודלת אל המוות. אנתולוגיה בתרגום רמי סערי בשם "דלת לחלום" יצאה לאור ב־2003.

אונו קיילאס נולד ב־1901 ונפטר ב־1933. הוא היה משורר מפינלנד.


כשהיה ילד אמו מתה בלידה. אחיו התאומים לא שרדו. אביו לא טיפל בו. סבתו גידלה אותו והיא הייתה נוצרייה אדוקה. בגלל זה הוא הרגיש לפעמים בודד ומבוהל.

הוא הלך ללמוד בהלסינקי ועבד בעיתון. בשנות העשרים הצטרף לקבוצה של סופרים שרצו לקשר את פינלנד לאירופה.

מאוחר יותר חלה בשחפת והרגיש רע נפשית. הוא אושפז בבית חולים ונפטר בגיל צעיר בצרפת. גופתו נשרפה ועפרו נקבר בהלסינקי.


כתב שירים בין 1920 ל־1932. כמה ספרים שלו הם "הרוח והשיבולת" ו"החלום והמוות". אחרי מותו יצא הספר "פס אודם".

הוא גם תרגם שירים משפות אחרות, למשל מצרפתית ואנגלית. בשיריו דיבר על געגועים, על ילדות שאבדה, ועל חלומות. אנשים קוראים לו לפעמים "המשורר של שתי הדלתות", דלת אל החלום ודלת אל המוות.