אופני הרים

אופני הרים הם אופניים שנועדו לרכיבה שלא בדרכים סלולות. הם משמשים גם לתחרות וגם כתחביב פופולרי.

הענף החל להתפתח בסוף שנות ה‑70 במחוז מארין שבצפון קליפורניה. קבוצת רוכבים שידרגה שלדות ישנות והתקינה גלגלי בלון (גלגלים רחבים). ג'ו בריז בנה כמה מהאופניים הראשונים (הבריזר), וגארי פישר הפך את הרעיון לעסק. הם הוסיפו מעצורים על החישוק, כידון ישר והילוכים והורידו משקל.
בשנות ה‑80 החלו יצרנים לייצר אופניים אלה בסדרות, ובשנות ה‑90 הענף התרחב כהמוני ותיירות רכיבה הפכה לנפוצה.
עם הביקוש התפתחו חידושים: בולם זעזועים קדמי (קפיץ שמרכך מהמורות), לחלק מהאופניים בולם אחורי, ומעצורי דיסק (בלמים חזקים יותר). סביב האופניים צמחה תרבות של חברויות ותחרויות.

מיין אופני הרים לפי ייעוד או לפי סוג השיכוך (המערכת שמרככת את הדרך). שתי תצורות שיכוך עיקריות הן קדמי בלבד או שיכוך מלא (קדמי ואחורי).
סגנונות בולטים: דאון היל (DownHill, DH) ופרי רייד (FreeRide, FR). אלה אופניים עמידים במיוחד לקפיצות גבוהות. לרוב הם בעלי שיכוך מלא עם מהלך ארוך מאוד (7, 11 אינץ'). גלגלים וצמיגים כבדים ורחבים (כ‑2.5 אינץ' ויותר). בדרך כלל משתמשים בהם לרכיבה במורד בלבד, והעלייה נעשית באמצעות רכבל או אמצעי ממונע.

לחלקים הנפוצים נמנים שלדה, גלגלים (כולל גלגלי בלון), כידון ישר, הילוכים, ובולמי זעזועים.

קיימים אביזרים רבים שמשפרים ביצועים ונוחות, כמו ציוד מגן, אורות, ותיקי רכיבה.

אופני הרים הם אופניים לרכיבה בשבילים ובשטח. שטח זה לא כביש.

בשנות ה‑70 בצפון קליפורניה קבוצת רוכבים שידרגה אופניים ישנים. הם שמו גלגלי בלון, גלגלים עבים. ג'ו בריז בנה אופניים ראשונים. גארי פישר הפך את זה לעסק.
בשנות ה‑80 התחילו לייצר את האופניים באורך. בשנות ה‑90 עוד אנשים התחילו לרכוב בשביל הכיף.

יש אופניים עם שיכוך רק קדמי, ויש עם שיכוך מלא קדמי ואחורי. שיכוך זה בולמי זעזועים, קפיצים שמרככים מהמורות.
דאון היל (DownHill) ופרי רייד (FreeRide) הם אופניים לחצוות קשים. הם חזקים, צמיגים עבים, ומתאימים לקפיצות ושבילי מורד. בדרך כלל עולים בחזרה במעלית או רכבל.

חלקים חשובים: שלדה, גלגלים, כידון, הילוכים ובולמי זעזועים.

יש אביזרים שמקלים על הרכיבה. הם משפרים נוחות ובטיחות.