וְאַצִּיב תַּלְפִּיּוֹת / לְיַשֵּׁר הָעוֹבְרִים
אזהרות הם פיוטים, שירים דתיים, שעוסקים במניין תרי"ג המצוות, כלומר ברשימת 613 המצוות בתורה. פיוטים אלה נאמרים בחג השבועות כבר מתקופת הגאונים. במקור נאמרו בחזרת הש"ץ של תפילת מוסף (תפילת מוסף היא תפילה מיוחדת שנאמרת בחגים). מאוחר יותר העבירו קהילות אחרים את מקומן של האזהרות למקומות שונים בתפילה.
הפיוט הקדום ביותר מסוג זה הוא "אתה הנחלת", שנכתב בתחילת תקופת הגאונים בבבל. פיוט זה מונה מצוות באופן חופשי ולא סידר את כולן במניין מלא. רס"ג (הפייטן שביקר את "אתה הנחלת") חיבר שני פיוטים משלו, ובמיוחד שאף למנות את תרי"ג המצוות לפי חלוקת בה"ג (חיבור מסורתי שמחלק את המצוות לארבעה חלקים). אחרי רס"ג רוב כותבי האזהרות אימצו את החלוקה הזאת וניסו להשלים מניין מלא של המצוות. בין הפייטנים הבולטים נמנים רבי שלמה אבן גבירול ורבי יצחק בן ראובן אלברגלוני.
בקהילות שונות התקבלו אזהרות שונות: בנוסח צרפת התקבלו בעיקר אזהרות רבי אליהו הזקן; בנוסח אשכנז היו נהוגים "אתה הנחלת" ביום הראשון של שבועות ו"אזהרת ראשית" ביום השני; באיטליה נהגו בסדר הפוך ובחלק מהמקרים אמרו רק חלק מהפיוט. גם בארצות צפון אפריקה ובמזרח היו אזהרות מקומיות שונות.
מיקומן המקורי היה בתוך ברכת קדושת היום בברכת "אתה בחרתנו", בחזרת הש"ץ. בתקופות שונות ומספר קהילות השתנה המיקום: חלקן אמרו את האזהרות מיד לאחר פסוקי מוסף, אחרות אמרו אותן בתוך פסקת "מלך רחמן רחם עלינו", וחלקן העבירו אותן לתפילת מנחה או לאחר חזרת הש"ץ, כתוצאה מהוראות פוסקים במקום.
לעדות המזרח יש מנגינה מיוחדת לאזהרות. בחוץ לארץ, שבו יש יום טוב שני, נוהגים לפעמים לחלק את אמירת המצוות בין שני ימי החג: העשה ביום ראשון והלא תעשה ביום השני. גם זמנים אחרים נזכרים, כמו אמירתן כחלק מתיקון ליל שבועות.
חלק מהחכמים הביעו ביקורת על האזהרות. למשל רבי אברהם אבן עזרא טען שפייטנים רבים סופרים ומנשרים בלי להבין את משמעות המצוות. הרמב"ם ביקר את אופן מניין המצוות בפיוטים, וראה בכך גורם שדחף אותו לכתוב שיטה אחרת בספר המצוות שלו. מצד שני, רבים ראו באזהרות גם חשיבות הלכתית, וכתבו עליהם פירושים והערות מאזורים שונים.
הפילוג של האזהרות השפיע גם על שירה יהודית מאוחרת. ש"י עגנון זכיר בסיפורו חוויה של אמירת אזהרות בליל שבועות ומפגש רוחני עם פייטן גדול.
בשירת ספרד הורחב השימוש במילה "אזהרות" לכל פיוטי החגים בעלי אופי הלכתי. פייטנים כמו רבי יהודה הלוי חיברו אזהרות לפסח, והמסורת התפשטה במקומות מסוימים, אך לבסוף נותר המנהג העיקרי של אמירת אזהרות על תרי"ג המצוות בחג השבועות.
וְאַצִּיב תַּלְפִּיּוֹת / לְיַשֵּׁר הָעוֹבְרִים
אזהרות הן שירים דתיים (פיוטים). הם מדברים על תרי"ג המצוות. תרי"ג המצוות הן רשימה של 613 מצוות בתורה. שרים את האזהרות בחג השבועות. זה נהג כבר בזמנים קדומים.
הפיוט העתיק שבפרט נקרא "אתה הנחלת". אחר כך כתבו פייטנים אחרים פיוטים דומים. רס"ג כתב פיוטים שלו ועמד לנסות למנות את כל המצוות.
מקורן של האזהרות היה בתפילת מוסף, בחזרת הש"ץ. חזרת הש"ץ היא חזרה של התפילה על ידי שליח הציבור. בקהילות שונות שינו את המקום שאומרים בו את האזהרות.
לעמים שרים את האזהרות במנגינות מיוחדות. בקהילות שונות אמרו אזהרות בימים שונים של החג.
יש מי שיבקרו את הפייטנים על עצמם. אחרים כתבו על האזהרות פירושים שעוזרים להבין את המצוות. במקומות אחרים הרחיבו את המילה "אזהרות" גם לשירים על הלכות חגים אחרים.
תגובות גולשים