אחוז החסימה

אחוז החסימה (או סף חסימה חוקי) הוא שיעור הקולות המינימלי הדרוש כדי לקבל ייצוג בפרלמנט. זה שונה מהחישוב האריתמטי הפשוט של חלק מהמושבים: בשיטה יחסית, שיטה שבה המושבים מתחלקים לפי אחוז הקולות שכל מפלגה קיבלה, החוק קובע לעתים שיעור מינימלי גבוה יותר.





בישראל יש קבועים 120 חברי כנסת. חישוב פשוט נותן סף של כ-0.8% מהקולות, אבל החוק קובע כיום סף של 3.25% מכלל הקולות הכשרים. היסטורית, לפני 1992 הסף היה 1%, בין 1992 ל-2003 היה 1.5%, ב-2004 הועלה ל-2% ובהמשך, במרץ 2014, ל-3.25%.

במדינות עם חלוקה לאזורי בחירה (מחוזות) קיים לעתים סף חסימה אפקטיבי. זה נגזר מהגודל של כל מחוז (מספר הנציגים בו). במחוז חד-נציגי הסף האפקטיבי גבוה מאוד, רק המפלגה שמקבלת הכי הרבה קולות זוכה. במחוז עם 5 נציגים הסף האפקטיבי הוא כ-12.5%, במחוז של 10 נציגים כ-6.8%, ובמחוז של 15 נציגים כ-4.7%. בדרך כלל מחשבים את הסף האפקטיבי כ-75% חלקי (m+1), כאשר m הוא מספר המושבים במחוז.

דוגמאות של מדינות: בגרמניה השיטה מעורבת. יש סף של 5% ברשימות הארציות, אך מפלגה יכולה לזכות בנציגים גם אם קיבלה נציגים בבחירות הישירות במחוזות. גם אם מפלגה זכתה בשלושה נציגים ישירים, היא נחשבת שעברה את הסף ויכולה לקבל מושבים נוספים מהרשימה.

בניו זילנד יש שיטה דומה לגרמניה: סף של 5% שניתן לעקוף אם זוכים במושב ישיר במחוז. בפולין הסף הוא 5%, אבל מיעוטים לאומיים זכאים לייצוג ללא התחשבות בסף. בצרפת קיים סף של 12.5% כדי לעבור לסיבוב השני בבחירות מסוימות. בשוודיה הסף הוא 4% ברמה הארצית או 12% במחוז יחיד.

בטורקיה קיים סף גבוה של 10%. שיעור זה גרם לכך שרבים מהקולות לא זכו לייצוג, ותוצאות הביאו לעיוות בין חלוקת הקולות לבין מספר המושבים בפרלמנט, לדוגמה בבחירות 2002.

בבריטניה ובארצות הברית משתמשים בשיטת בחירות אזורית-רובית (כל מחוז בוחר מועמד אחד), ולכן אין משמעות לאחוז חסימה כללי. בהולנד ובמקדוניה אין אחוז חסימה כלל, אך בהולנד מפלגה שאין לה מספיק קולות אפילו למנדט אחד לא מקבלת חלוקת עודפים. בפינלנד ובפורטוגל קיימת בחירה יחסית, אך המדינה מחולקת לאזורי בחירה שבהם הספגיות של מפלגות קטנות שונה ללא סף ארצי.

אחוז החסימה הוא המספר המינימלי של קולות שמפלגה צריכה כדי לקבל נציג בפרלמנט. שיטה יחסית היא שיטה שמחלקת מושבים לפי אחוז הקולות.





בישראל הסף היום הוא 3.25% מכל הקולות הכשרים. בעבר הוא היה נמוך יותר: פעם 1% ואחר כך 1.5%.

כשיש מחוזות בחירה, הגודל של המחוז משנה את הסיכוי לעבור סף. במחוז קטן עם נציג אחד, צריך כמעט חצי מהקולות כדי לזכות. במחוזים עם כמה נציגים יש סיכוי קל יותר למפלגות קטנות.

כמה דוגמאות: בגרמניה הסף הארצי הוא 5%, אבל אפשר לזכות גם באמצעות נציג ישיר מכל מחוז. בניו זילנד יש חוק דומה. בפולין יש סף 5%, אך מיעוטים לא משלמים את הסף הזה. בצרפת הסף הוא 12.5% כדי לעבור לסיבוב הבא. בשוודיה הסף הוא 4% ברמה הארצית.

בטורקיה הסף הוא 10%. זה גרם שבחירות מסוימות השאירו הרבה קולות ללא נציגים. בבריטניה ובארצות הברית בוחרים נציג לכל מחוז, ולכן אין אחוז חסימה ארצי. בהולנד ובמקדוניה אין אחוז חסימה כלל.