הרפובליקה האינגושטית נמצאת בדרום הפדרציה הרוסית, באזור הקווקז. מרבית התושבים הם מוסלמים (מוסלמים = מאמינים באסלאם). נכון לינואר 2024 התגוררו שם 527,220 תושבים.
אינגושטיה הצטרפה לאימפריה הרוסית בשנת 1810. בתקופת ברית המועצות הייתה חלק במסגרות מדיניות שונות: בין 1921 ל־1924 ברפובליקה ההררית, ובין 1934 ל־1992 במסגרת הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוטונומית הצ'צ'נית-אינגושית (אוטונומית = בעלת שלטון מקומי מוגבל בתוך ברית המועצות).
בזמן מלחמת העולם השנייה הוגלו תושביה למרכז אסיה לפי החלטת השלטון הסובייטי. בשנות ה־50 הורשו לחזור והיחידה המנהלית הוקמה מחדש. אחרי התפרקות ברית המועצות ב־1992 הוכרזה אינגושטיה כרפובליקה נפרדת מ‑צ'צ'ניה. הבירה הייתה נזראן; ב־2002 הועברה הבירה למאגאס.
בשנת 2018 הועבר חלק משטחה של אינגושטיה לצ'צ'ניה בהסכם בין שתי הרפובליקות. ההסכם גרר מחלוקות פוליטיות ופרישה של ראש אחד, אך נשאר בתוקף.
אינגושטיה גובלת ברוסיה בצפון־אוסטיה‑אלניה ובצ'צ'ניה, ובגבולה הדרומי יש גבול עם גאורגיה. ברפובליקה יש משאבי נפט וגז טבעי.
כ־93% מהאוכלוסייה הם אינגושים. יש גם צ'צ'נים, רוסים וקבוצות אחרות. נתוני המפקדים מעוררים ספקות בשל שינויים גדולים במספר התושבים בין מפקדים. עם זאת קצב הילודה גבוה יחסית בפדרציה הרוסית. בשנת 2010 כ־96% מהאוכלוסייה היו מוסלמים סונים (סונים = ענף עיקרי באסלאם).
הגוף המחוקק נקרא "אספת העם של רפובליקת אינגושטיה" והוא כולל 32 חברים. בבחירות 2021 כל המושבים ניצחו נציגי מפלגת רוסיה המאוחדת.
החוקה התקבלה ב‑1994 וכוללת בין היתר סעיף הקורא לפעול להחזרת שטחים שנמצאים כיום בצפון אוסטיה.
ראש הרפובליקה נבחר לכהונה של חמש שנים. מאז 2016 הבחירה אינה ישירה: המועצה המדינית בוחרת את הראש מרשימה שאושרה על ידי נשיא רוסיה. מחמוד־עלי קלימאטוב נבחר ב‑2019 וב־2024.
מבחינת מנהל אזורי הרפובליקה מחולקת ל‑5 ערים בעלות מעמד מיוחד ו‑4 ראיונים.
הכלכלה נשענת בעיקר על חקלאות. קיימים מפעלי זיקוק נפט, אך הפעילות בתחום פחתה בשנים האחרונות. תעשיות נוספות חשובות הן מזון וטקסטיל.
עובר שם כביש R‑217 (רוסטוב על דון, באקו). נזראן חוברה למסילת ברזל כבר ב־1891. במאגאס יש שדה תעופה לטיסות פנים.
אינגושטיה היא רפובליקה בתוך רוסיה. רפובליקה = חלק במדינה עם שלטון מקומי. היא נמצאת באזור שנקרא הקווקז. רוב התושבים הם מוסלמים. מוסלמים = אנשים שמאמינים באסלאם.
נכון לינואר 2024 גרו שם 527,220 אנשים.
אינגושטיה הייתה חלק מהרוסיה מאז 1810. בזמן גדול אחד בשנות ה־40 אנשים הוגלו לאזור אחר. אחרי כמה שנים הם הורשו לחזור. ב־1992 אינגושטיה הוכרזה רפובליקה נפרדת. הבירה הייתה נזראן. ב־2002 הבירה הועברה למאגאס.
בשנת 2018 העבירו חלק מאדמת אינגושטיה לצ'צ'ניה. זה גרם לויכוחים פוליטיים.
אינגושטיה שוכנת בין צ'צ'ניה לצפון אוסטיה. מדרום יש גם גבול עם גאורגיה. יש שם נפט וגז טבעי.
כמעט כל התושבים הם אינגושים. יש גם כמה קבוצות קטנות נוספות. יש הרבה לידות ברפובליקה.
יש שם אספה מחוקקת עם 32 נציגים. החוקת המדינה נעשתה ב־1994. ראש הרפובליקה נבחר לחמש שנים. מאז 2016 בוחרים אותו בדרך מיוחדת, אחרי שאישור מהרשות המרכזית.
אנשים עובדים בעיקר בחקלאות. יש גם מפעלים של נפט, מזון וטקסטיל.
יש מסילת ברזל מאז 1891. במאגאס יש שדה תעופה לטיסות פנים.
תגובות גולשים