אינטרפרון

האינטרפרונים הם קבוצה של חלבונים שהתאים מייצרים בתגובה לחדירת וירוסים או פולשים אחרים. הם שייכים למשפחת הציטוקינים, מולקולות סיגנל שמווסתות פעילות של מערכת החיסון.

קיימים סוגים שונים של אינטרפרונים ונקראים בדרך כלל לפי אותיות יווניות: אינטרפרון אלפא (IFN-α), ביטא (IFN-β) וגאמא (IFN-γ). יש גם איזופורמים, גרסאות דומות של חלבון אחד. כל אינטרפרון נקשר לקולטן שונה, ומתוך כך מסווגים לשלוש משפחות.
כל האינטרפרונים יוצרים סביבה עוינת לנגיפים ולחיידקים. אך תמהיל התגובה משתנה לפי סוג האינטרפרון, הקולטן, ריכוזו ותאי המטרה. נגיפים רבים פיתחו מנגנונים לדיכוי אינטרפרונים.

IFN-α ו-IFN-β מיוצרים על ידי רוב סוגי התאים בזמן עקה. הם חשובים בתגובה לנגיפים כי הם מפעילים מקרופאגים ותאי NK (תאי חיסון שמרגים תאים נגועים). אינטרפרון אלפא פעיל גם נגד חלק מהגידולים הסרטניים.
לעומת זאת, IFN-γ מופרש בעיקר על ידי תאי T מסייעים ותאי NK. הוא נכנס למחזור הדם ומגייס תאים חיסוניים אחרים, במיוחד תאי T מסוג 1, תאי T הורגים, תאים מציגי אנטיגן ומקרופאגים. בגלל תפקידו בדלקת, פעילות יתר של IFN-γ קשורה למחלות אוטואימוניות.

בשנת 1980 הושג שחלוף DNA שאיפשר לייצר אינטרפרון בחיידקים. מאז פותחו טיפולים רפואיים המבוססים על אינטרפרון.
אינטרפרון שימש לטיפול בסוגים מסוימים של סרטן, במיוחד מלנומה, ובמקרים מסוימים לשילוב עם חיסון נגד אנטיגן סרטני. טיפול כזה יכול להגביר את תגובת המערכת החיסונית, אך גם גורם לתופעות לוואי חמורות.
ב-1991 אישר מנהל המזון והתרופות בארה"ב שימוש באינטרפרון נגד דלקת כבד נגיפית מסוג C. היעילות בטיפול זה נעה סביב 50% כשמשתמשים רק באינטרפרון. שילוב של אינטרפרון עם ריבאווירין או שימוש בגרסה צמודה לפוליאתילן גליקול (כדי לשמור עליו בגוף זמן רב יותר) העלה את שיעור ההצלחה בחלק מהמקרים עד כ־75%.
IFN-α-b משמש גם בטיפולים נגד סוגי לוקמיה ומיאלומה. אינטרפרון בטא נמצא בשימוש להאטת הידרדרות בחולי טרשת נפוצה.

אינטרפרונים הם חלבונים. חלבונים הם מולקולות שעוזרות לגוף להגן על עצמו. הם מופיעים כשהתא נדבק בוירוס.

יש כמה סוגים חשובים: אינטרפרון אלפא, ביטא וגאמא. כל סוג פועל בדרך קצת שונה.

אלפא ובטא מיוצרים על ידי רוב התאים כשהם בלחץ. הם מעוררים תאים שאוכלים גרגירים זרים, שנקראים מקרופאגים. הם גם מפעילים תאי NK. אינטרפרון אלפא יכול לעזור להילחם בגידולים.
אינטרפרון גאמא מיוצר על ידי תאי חיסון מיוחדים. הוא יוצא לדם ומקשר תאי חיסון יחד. אם הוא פועל יותר מדי, זה עלול לגרום לבעיות במערכת החיסון.

מדענים הצליחו לייצר אינטרפרונים בתרביות חיידקים מאז 1980. מאז משתמשים בהם בטיפולים רפואיים.
אינטרפרון שימש לטיפול בחלק מסוגי סרטן. הוא גם אושר ב-1991 לטיפול בדלקת כבד נגיפית מסוג C. הטיפול עובד לכ-50% מהמטופלים בלבד. שילובים של אינטרפרון עם תרופות נוספות שיפרו את התוצאות בחלק מהמקרים.

בשחפת מופרש אינטרפרון גאמא, וזה עוזר לזהות את המחלה בבדיקות. גם בנוגדנים לזיהומים נשימתיים אצל תינוקות, יש הפרשה של אינטרפרון גאמא שתורמת לעצירת הנגיף.