איפיגניה בטאוריס (ביוונית: Iφιγένεια ἡ ἐν Ταύροις) הוא מחזה יווני מאת אוריפידס משלהי המאה החמישית לפני הספירה (בסביבות 414, 412 לפנה"ס). המחזה קרוב במוטיבים למחזהו הלנה ומוגדר כדרמה רומנטית.
כמה שנים לפני התחלת העלילה, אגממנון תכנן להקריב את בתו איפיגניה כקורבן. האלה ארטמיס הצילה אותה, החליפה אותה באייל והעבירה אותה לטאוריס. שם הפכה איפיגניה לכוהנת במקדש ארטמיס; תפקידה כלל להקריב זרים שהגיעו לארץ זו. היא מתגעגעת ליוון ולמשפחתה, וחוששת לגבי גורלו של אחיה אורסטס, שחלמה עליו כמת.
אורסטס רצח את אימו קליטמנסטרה כדי לנקום את מות אביהם אגממנון, בעזרת ידידו פילאדס. בעקבות הרצח רודפות אותו האריניות (רוחות נקמה), והוא מאבד את שלוות דעתו. האל אפולון מצווה עליו להופיע למשפט באתונה, שם זוכה (אירוע שמתואר בטרילוגיית האורסטיאה של אייסכילוס). למרות הזיכוי, האריניות ממשיכות לרדוף אותו. אפולון מבטיח שאם אורסטס יגנוב את פסל ארטמיס ויביאו לאתונה, הרדיפה תיפסק.
אורסטס ופילאדס מגיעים לטאוריס כדי לגנוב את פסל ארטמיס. הם אינם יודעים שאיפיגניה מכהנת במקדש. השומרים לוכדים אותם ומביאים אותם אל המקדש לפי המנהג להקריב זרים.
כאשר הם נכנסים למקדש, איפיגניה מזהה את אחיה. הם מתכננים לברוח יחד עם הפסל. איפיגניה מסבירה למלך טאוריס, תואס, שהפסל טמא (טומאה היא דחייה טקסית) בגלל שמי שרצח את אימו, וכי יש צורך להסיר את הטומאה על ידי טבילה בים. המלך מסכים, והשלושה בורחים עם הפסל. תואס נוטל נשבע להרוג אותם, אך האלה אתנה מתערבת ועוצרת אותו, כך שמותר להם להימלט.
במלומדים קיימת מחלוקת בסיווג המחזה. ביוון הקלאסית המחזות נחלקו לטרגדיות ושל סוגי קומדיה/סאטיר. מחזה זה אינו קומדיה, אבל גם לא טראגי במובן הקלאסי, כי סוףו שמח. בהגדרה מודרנית נהוג לקרוא לו דרמטי.
יוהאן וולפגנג פון גתה כתב עיבודים המבוססים על המחזה. הגרסה הראשונה שלו נכתבה ב-6 באפריל 1779, ואחרות פורסמו ב-1781 וב-1786. המלחין כריסטוף ויליבלד גלוק הלחין אופרה על פי המחזה; הבכורה נערכה בפריז ב-18 במאי 1779.
תרגום עברי: אהרן שבתאי, 2007.
איפיגניה בטאוריס הוא מחזה יווני ישן מאת אוריפידס מהמאה החמישית לפני הספירה.
איפיגניה הייתה אמורה להקרב אותה כקורבן. האלה ארטמיס הצילה אותה. ארטמיס לקחה אותה לאי טאוריס. שם היא הפכה לכוהנת במקדש. כוהנת היא מי שעובדת במקדש ועושה טקסים. איפיגניה מתגעגעת לבית ולמשפחה שלה.
אחיה אורסטס רצח את אמו כדי לנקום את מות אביהם. אחרי זה רודפות אותו האריניות. האריניות הן רוחות נקמה. אפולון, אל במיתולוגיה, אומר לו לגנוב פסל של ארטמיס ולהביאו לאתונה. כך אולי יפסיקו לרדוף אותו.
אורסטס וחברו פילאדס באים לטאוריס כדי לגנוב את הפסל. הם לא יודעים שאיפיגניה כוהנת במקדש. שומרים תופסים אותם ורוצים להקריב אותם. איפיגניה מזהה את אורסטס. הם מתכננים לברוח עם הפסל.
איפיגניה אומרת למלך תואס שהפסל טמא וצריך לשטוף אותו בים. המלך מסכים. הם בורחים עם הפסל. תואס רוצה להרוג אותם, אבל האלה אתנה מונעת ממנו. כך הם מצליחים להימלט.
גתה כתב גרסאות חדשות על הסיפור במאה ה-18. המלחין גלוק עיבד זאת לאופרה, שהוצגה בפריז בשנת 1779.
תרגום עברי: אהרן שבתאי, 2007.
תגובות גולשים