איתמר יעוז-קסט

איתמר יָעוֹז-קֶסְט (בהונגרית: Jaoz-Keszt; 3.8.1934, 11.2.2021) היה משורר ותרגם עברי, ישראלי ממוצא הונגרי וניצול שואה. החל לפרסם משיריו ב‑1956 ופרסם עשרות ספרי שירה, פרוזה ועיון. היה דמות פעילה בסצנה הספרותית הישראלית, הקים את הוצאת «עקד» ב‑1958 וערך את כתב-העת «עקד לשירה». שימש נשיא אגודת הסופרים העברים (1999, 2002). שיריו נלמדים בתיכונים ונחקרים באקדמיה.

נולד בפטר ארווין קסט בעיירה סרווש שבדרום-מזרח הונגריה למשפחה יהודית-הונגרית ב‑1934. מצד אמו נטעה שורשים רבניים משפחת זילברשטיין. המשפחה עברה תהליך התבוללות חלקי, אך בכך לא נמנעה מן השואה. ישנם קרובי משפחה שנרצחו באפריל 1945. הוא ומשפחתו הוגלו למחנה הריכוז ברגן-בלזן ושוחררו ב‑13 באפריל 1945. המשפחה עלתה לישראל ב‑1951.

לאחר עלייתו לימד בתיכון בתל‑אביב והנחה דור של יוצרים. יחד עם אחותו מריצה ייסד את הוצאת «עקד» ואת כתב-העת «עקד לשירה». פרסם את קובץ השירים הראשון "מלאך ללא כנפיים" (1959) ואת "נוף בעשן, פרקי ברגן־בלזן" (1961), שבו טיפל בזיכרון הילדות במחנה. ביקר בהונגריה ב‑1985; ביקור זה השפיע עליו ופתח דרך לחזרה הדרגתית לעולמות האמונה. נשא את פרופ' חנה יעוז-קסט, חוקרת השואה; היא נפטרה ב‑2014. הוא נפטר ב‑2021 ונקבר בבית העלמין ירקון. עיריית תל‑אביב הניחה לוחית זיכרון על ביתו, וארכיונו נמצא במכון גנזים בבית אריאלה.

יצירתו כוללת שלושה מעגלי נושא מרכזיים: ילדות בשואה והשלכותיה; עלייה לישראל והחוויה ה"דו‑שורשית" (מכאן הכינוי, קיום שני שורשים תרבותיים); וחיפוש אחר אמונה ודת.

נושא השואה בולט כבר בקובץ משנת 1961. הוא היה בין המשוררים הצעירים שכתבו ממבט של ניצול. נושאים חוזרים כוללים זיכרון ילדים במחנה, העימות עם גרמניה וההתמודדות של המבוגר עם חוויות העבר. בין יצירות בולטות: הפואמה "מול גרמניה, מסע סביב גופו של היטלר" (1983) ו"דלתות צריפים עוד נפתחות בי" (1997).

שירי העלייה עוסקים בקליטה ובתהליך ה"כור ההיתוך". הוא פיתח תפיסה של דו‑שורשיות, שקראה להכיר גם בתרבות ארצות המוצא לצד התרבות הישראלית. שירים רבים גם מגיבים לאירועים בארץ, למשל שירים שנכתבו אחרי מלחמת יום הכיפורים.

בהמשך מופיעות בחלקים משיריו התקרבות לעולמות האמונה והתשובה. ספרים מרכזיים במעגל זה יצאו משנות ה‑80 וה־90, והוציא מבחר שירים מקיף (1956, 2001) המשלב את שלושת המעגלים.

מעבר לשירה פרסם רומנים, סיפורים ונובלות אוטוביוגרפיות. גם פרסם מסות על לשון וזהות ספרותית, שאסף בספר "7 במות יחיד" (2003).

תרגם לעברית אנתולוגיה מקיפה של כ־400 שנות שירה הונגרית בשלושה כרכים בשם "צבי הפלאות" (1984, 1989). תרגם גם משירי מיקלוש רדנוטי (אוסף "בעקבות אורפאוס"), יצירות של שנדור פטפי, יאנוש אראן ופרוזה של אימרה קרטס. חלק מתרגומי השירה והמבחרים ראו אור בשפות אחרות. קיבל עיטור הוקרה מהנשיא ההונגרי בעת ביקור ב‑1992 ואת פרס שר החינוך והתרבות לתרגום ב‑1998.

זכה בפרסים רבים, בין השאר בפרס פאן בהונגריה (1989), בעיטור הונגרי (1992) ובפרס שר החינוך לתרגום (1998).

איתמר יעוז-קסט נולד בהונגריה ב‑1934 ונפטר ב‑2021. הוא היה משורר ותרגם שירים.

ילדותו הייתה בתקופת השואה. השואה היא רדיפות והרג של יהודים בזמן מלחמת העולם השנייה. הוא ומשפחתו נשלחו למחנה ברגן-בלזן. מחנות אלה היו מקומות רעים שבהם אנשים סבלו. הוא שוחרר ב‑1945 והעלו לישראל ב‑1951.

לאחר מכן למד והיה מורה בתיכון בתל‑אביב. ביחד עם אחותו הקים בית-דפוס בשם «עקד» לשירה. הוא התפרסם בשירים ובספרים.

הנושאים המרכזיים בשיריו הם: זיכרון מהילדות בשואה, החיים אחרי העלייה לישראל, וחיפוש דרך באמונה. ספרי שירה חשובים שלו: "מלאך ללא כנפיים" (1959) ו"נוף בעשן" (1961), שכותבים על החוויות מהמחנה.

הוא גם תרגם משירים מהונגרית לעברית. בין המתורגמים היו משוררים חשובים כמו מיקלוש רדנוטי ואימרה קרטס. הוא קיבל פרסים על התרגומים והוצגו מבחרים של שיריו בהונגריה.

בתל‑אביב הונחה לוחית זיכרון על ביתו. הארכיונו נשמר במכון גנזים בבית אריאלה.

הוא נישא לחנה ועשה הרבה למען הספרות והשירה בישראל.