אי-פוריות

אי-פוריות היא קושי להביא ילדים. ההגדרה המקובלת היא כישלון להרות אחרי שנה של קיום יחסי מין מלאים ללא אמצעי מניעה.

יש הבדל בין אי-פוריות לבין עקרות. עקרות היא חוסר אפשרות להביא ילדים בדרך הטבע, לעתים עקב ניתוחים או מחסור באיברים. באנגלית קוראים לאי-פוריות Infertility ולעקרות Sterility.

כ-10% מהזוגות מאובחנים כאי-פוריים לפי ההגדרה הזו. הרבה זוגות נכנסים להריון בזמן קצר: כ-15% בחודש הראשון, 55% בשלושה חודשים, 70% בחצי שנה ו-88% בתוך שנה. בארצות הברית מצביעים על בערך 20% זוגות לא פוריים, אך כחצי מהם מצליחים להרות בסופו של דבר, לעתים בעזרת טיפולים.

קיימת השפעה של גיל: פוריות האישה יורדת בהדרגה החל מגיל 35, יורדת בולטות אחרי 40, וכמעט נעלמת אחרי 45. פוריות הגבר יורדת גם היא, אך פחות.


אי-פוריות משפיעה רגשית וחברתית. זוגות חווים כעס, תסכול, קנאה, דיכאון ומתח בזוגיות. מישהו מהזוג עלול להרגיש אשם או מודח.

טיפולים דורשים לעתים תזמון מדויק של קיום יחסי מין או התערבות רפואית אינטימית, וזה יכול להיות מביך ומלחיץ. מחזורי טיפול מייצרים ציפייה ואכזבה קבועות.


הגורמים נחלקים לגורמים נשיים, גבריים ולבעיות באגן או בצוואר הרחם. בערך 40, 55% מהמקרים קשורים באישה. 25, 40% קשורים בגבר. כ-10% יש ליקוי אצל שני בני הזוג, וכ-10% בלתי מוסברים (אי-פוריות אידיופטית).


הגורמים הנשיים כוללים בעיות בביוץ (הבחינות ההורמונליות שמביאות לשחרור ביצה), חסימות בחצוצרות, וזיהומים או צלקות באגן.


לאבחון בעיות בביוץ נערכת ניטור הביוץ באמצעות אולטרסאונד ובדיקות הורמונליות כגון בדיקת פרוגסטרון בשתן. תרופה נפוצה היא קלומיפן, שהיא תרופה שמעודדת ביוץ. אם היא לא עובדת, משתמשים בגונדוטרופינים, הורמונים שמגרמים לזקיקים בשחלה להבשיל.

תופעת לוואי מסוכנת של טיפולים הורמונליים היא תסמונת גירוי יתר שחלתי (OHSS), שבה השחלות מוגדלות ונוזלים עוברים לחלל הבטן.

כשיש חשד לנזק בחצוצרות נעשות בדיקות הדמייה, כולל רנטגן מיוחד של הרחם וחצוצרות (היסטרוסלפינגוגרפיה), והיסטרוסקופיה, מצלמה דרך צוואר הרחם. לפרוסקופיה נעשית בחשד להיצמדויות באגן.

במקרים של בעיות בצוואר הרחם בודקים את ריר צוואר הרחם. בעיה מסוג זה מטופלת לעתים בהפריה תוך-רחמית (IUI), שהיא הכנסת זרע ישירות לרחם.


האבחון אצל הגבר נעשה בעזרת ניתוח נוזל הזרע (אנליזה), לאחר כשלושה ימים של אי-פליטה. בבדיקות חוזרות מנסים לאתר את מקור הבעיה.

בעיה נפוצה היא וריקוצלה, כלומר ורידים מורחבים באשך שמשפיעים על יצירת הזרע. וריקוצלה נחשבת גורם שכיח משמעותי.

סיבות נוספות הן חסימות בצינורות הזרע, עלייה בטמפרטורת האשכים (כמבחינה חשיפה לחום או מחלות), בעיות הורמונליות, זיהומים, חשיפה לרעלים, סמים ואלכוהול, ומומים מולדים או פגיעה כימותרפית.


הטיפול מותאם לסיבה. אפשרויות כוללות תרופות להשראת ביוץ, ניתוחים לתיקון חסימות או ורידים, והפריה מלאכותית כאשר שיטות אחרות לא מצליחות. קיימים גם טיפולים משלימים וקבוצות תמיכה. אם טיפולים לא עוזרים, אפשר לשקול פונדקאות או אימוץ.


העקרות מוזכרת בתנ"ך ובהלכה. סיפורים ידועים על נשים עקרות שקיבלו ילדים הם של שרה, רבקה, רחל וחנה.

בלשון ההלכה אישה עקרה נקראת איילונית, ואיש עקר נקרא סריס חמה.


על פי ההלכה אסור לקיים יחסים עם אישה נידה, בזמן הווסת שלה. חז"ל החמירו והוסיפו "ימי ליבון" של טהרה לאחר הווסת. מחזור רגיל נמשך כ-28 יום, אך מחזורים קצרים עלולים להשפיע על מועד הביוץ ולמנוע כוונה להרות.


יצירות שנוגעות בעקרות כוללות את הסרט הקצר "עקרה" של אסתי שושן, וסיפורים בסדרות טלוויזיה העוסקות בקושי להביא ילדים לעולם.

אי-פוריות היא קושי להביא תינוק. זה מאובחן אחרי שנה של ניסיון להריון בלי אמצעי מניעה.

עקרות שונה: היא מצב שבו לא אפשרי להתרבות בדרך הטבע.

רוב הזוגות נכנסים להריון בתוך שנה. לעתים צריך בדיקות וטיפולים.


אי-פוריות גורמת לעצב ולמתח בין בני זוג. טיפולים יכולים להיות קשים ולהרגיש מביכים.


הסיבות נחלקות לבעיות אצל האישה ולבעיות אצל הגבר. לפעמים הבעיה בשני בני הזוג.


נשים יכולות לחוות בעיות בביוץ. ביוץ הוא הזמן שבו ביצה משתחררת מהשחלה.

עוד סיבה היא חסימה בחצוצרות. חצוצרות הן צינורות שמובילים את הביצית לרחם.


לבדוק ביוץ עושים אולטרסאונד או בדיקת פרוגסטרון. פרוגסטרון הוא הורמון שעוזר לבדוק אם קרה ביוץ.

תרופות כמו קלומיפן מסייעות לגרום לביוץ. יש גם הורמונים אחרים שמעודדים את השחלות.

כשיש בעיות בחצוצרות עושים בדיקות מיוחדות או מצלמה דרך צוואר הרחם. לפעמים מפרידים דבקויות בניתוח קטן.


אצל גברים בודקים את נוזל הזרע. זהו בדיקת ספירת הזרע ותנועתו.

בעיה נפוצה היא וריקוצלה. זו רשת ורידים שבפגומה עלולה לפגוע בייצור הזרע.

חום, זיהומים וחומרים רעילים עלולים גם הם לפגוע בזרע.


טיפול מותאם לבעיה. יש תרופות, ניתוחים ודרכים רפואיות להפריה מלאכותית. אם לא מצליחים, אפשר לשקול פונדקאות או אימוץ.


בסיפורי התנ"ך יש נשים שלא יכלו להרות, ואז התקיימו נס ושלבו ילדים.

הלכה מדברת על איסור מגע בזמן הווסת. זו שאלה שעשויה להשפיע על מתי אפשר לנסות להרות.


יש סרטים וסדרות שמציגים זוגות שמתמודדים עם קושי להביא ילדים.