אלכסיי ריקוב

סראטוב, האימפריה הרוסית


אלכסיי איוואנוביץ' ריקוב (1881, 1938) היה מהפכן ומדינאי סובייטי. הוא שירת כמנהיג ממשלת ברית המועצות בפועל וכראש ממשלת ברית המועצות בין 1924 ל־1930.

בצעירותו, בשנת 1899, הצטרף למפלגה הסוציאל־דמוקרטית של פועלי רוסיה, המפלגה שהפכה מאוחר יותר לקומוניסטית. לאחר פילוג המפלגה ב־1903 הצטרף לרובשוויקים (בולשביקים), הזרם שתמך במהפכה מהירה. הוא פעל בארצות שונות של האימפריה, היה מעורב במהפכה של 1905 ונבחר לוועד המרכזי במספר כנסים.

בשנים 1910, 1911 חי בצרפת. ב־1917 חזר לפעילות רחבה בבולשביקים, נבחר לסובייטים של מוסקבה ופטרוגרד ולוועד המרכזי. אחרי המהפכה של נובמבר 1917 מונה לשר הפנים, אך פרש מהתפקיד תוך עשרה ימים במחאה על הרכב הממשלה.

בשנת 1918 מונה לראש המועצה העליונה לכלכלה הלאומית (ВСНХ), הגוף שניהל את ענייני הכלכלה. בעשור שלאחר מכן התקדם במפלגה: היה חבר הפוליטביורו, הנהגת המפלגה, וסגן ראש הממשלה. במחלת לנין ריכז בפועל את תפקידי הממשלה.

לאחר מות לנין ב־1924 הפך לראש ממשלת ברית המועצות. עם בוכארין וטומסקי ניצב נגד האופוזיציה השמאלית של טרוצקי וקאמנייב. בתחילת שנות ה־30 התנגד למדיניות הקשוחה של סטלין, ונאשם ב'סטייה ימינה' (ויתור על עמדות קיצוניות). כתוצאה הודח מהתפקידים הבכירים ב־1929, 1930.

בינואר 1930 חתם על צו שאישר חיסול מעמד הקולאקים, איכרים בעלי קרקע יחסית עשירה. ב־1930 הועבר לתפקיד שר הדואר והטלגרף, ומ־1934 הורדה מעמדתו במפלגה. ב־1936, 1937 פוטר, נעצר ונשפט במשפט ראווה, משפט פוליטי בלתי הוגן. הוצא להורג ב־15 במרץ 1938. שמו שולב מחדש בהיסטוריה רשמית בתקופת ההפכים של מיכאיל גורבצ'וב, והדבר בוטל ב־1988 (שיחזור כבוד).

סראטוב, האימפריה הרוסית


אלכסיי ריקוב נולד ב־1881 ונפטר ב־1938. הוא היה מנהיג חשוב במדינה הסובייטית.

כבר בגיל צעיר הצטרף למפלגה שנקראה קודם סוציאל־דמוקרטית. זו הייתה קבוצה שרצתה לשנות את רוסיה. אחר כך הצטרף לחלק שנקרא בולשביקים, קבוצה שאהבה מהפכה מהירה.

בשנת 1917 הוא חזר לפעילות פוליטית. אחרי המהפכה מונה לתפקידים בכירים. ב־1924 עד 1930 הוא היה ראש הממשלה של ברית המועצות.

בהמשך הוא התווכח עם סטלין, והורידו אותו מתפקידים חשובים. ב־1937 הוא נעצר ונשפט במשפט שלא היה הוגן. משפט כזה קוראים לו "משפט ראווה", משפט שמראה שהאדם אשם למרות שאולי לא היה אשם.

הוא הוצא להורג ב־1938. בשנת 1988 הדיחו את האישומים נגדו והחזירו לו חלק מהכבוד.