האלפבית הקירילי (Кириллица) הוא מערכת אותיות שבבסיסה מכילה כ-32 אותיות. לכל אות שתי צורות: גדולה וקטנה. כללי השימוש באותיות הגדולות והקטנות דומים לאנגלית. הקירילית מאומצת כיום בכתיבה של כ־50 שפות באירופה ובמרכז אסיה.
הקירילית נוצרה במקור לכתיבת השפה הסלאבית הכנסייתית העתיקה, שפת תפילות וכתבי דת. שמה מיוחס לאח קירילוס, מיסיונר ביזנטי. הכתב מבוסס בחלקו על האותיות היווניות, והוא פותח במקום חשוב של הספרות הבולגרית, בית הספר הפרסלאבי (פרסלב). שם העתיקו החוקרים אותיות יווניות והוסיפו סימנים לצלילים שלא היו ביוונית. כך החל השינוי מהכתב הגלגוליטי אל הצורה שהכרנו כאות קירילית.
הקירילית התפשטה במהירות בין העמים הסלאביים והשתמשה גם בשפות לא‑סלאביות תחת השפעת הכנסייה האורתודוקסית. קיימו בה שינויים ורפורמות לאורך הדורות. ברוסיה בוצעה רפורמה גדולה על ידי פיוטר הגדול ב-1708, ששינתה את צורות האותיות לקרבה לאלפבית הלטיני והבחינה בין אותיות גדולות לקטנות. ברבות מהשפות התקיימו עדכונים מקומיים, למשל ברפורמה הסרבית שהוסיפה אותיות חדשות לצלילים מקומיים (כמו Љ ו‑Њ).
ישנן קלסיפיקציות של אותיות נוספות וטעמים מקומיים: בבולגרית, אוקראינית, טג'יקית ועוד מופיעות גרסאות ואותיות מותאמות. גם אותיות מסוימות יצאו משימוש, במיוחד אחרי רפורמות הכתיב של 1917, 1918 שבהן הוסרו או הוחלפו כמה אותיות ארכאיות.
כמו כן התקיימה גרסה מיוחדת, הקירילית הבוסנית (בוסניצה), ששימשה בבוסניה מהמאה ה‑10 ועד המאה ה‑18. חלק מהצורות הכנסייתיות הישנות עדיין נמצאות בשימוש בטקסים דתיים כדי לשמור על המראה ההיסטורי.
האלפבית נוצר במאה ה-10 עבור השפה הכנסייתית. בית הספר הפרסלאבי שימש מרכז לפיתוחו. האח קירילוס ותלמידיו קשרו בין האות היוונית לבין צורכי השפה הסלאבית.
רפורמות חשובות היו רפורמת פיוטר הגדול ברוסיה (1708) ורפורמות לאומיות כמו זו בסרביה, שהכניסו אותיות חדשות והתאימו את הכתב לשפה המדוברת.
הצורה המודרנית של הקירילית הרוסית קיבלה את עיצובה ברוסיה במאה ה‑18 ותחילת ה־19, לאחר רפורמות טיפוגרפיות ואלפביתיות.
קיימות וריאציות של אותיות עם סימנים נוספים בשפות שונות. אותיות אלו משמשות להתאמת הכתב לצלילים ייחודיים בשפות כמו אוקראינית, בולגרית, טג'יקית, סרבית ומקדונית.
ברפורמת הכתיב של 1917, 1918 הוסרו או הוחלפו כמה אותיות ארכאיות, ביניהן פיטה (Фита), יאť (Ять) ואיז'יצה.
ישנן אותיות וצירופים שנשמרו רק בטקסטים היסטוריים או בכיתובים טקסיים ככתבי קודש.
הקירילית משמשת היום שפות סלאביות כמו רוסית ובולגרית, שפות איראניות כמו הטג'יקית, שפות טורקיות וכמה שפות מונגוליות וכן שפות אוראליות וקווקזיות. אחרי נפילת המשטר הסובייטי מרבית שפות מרכז אסיה עברו לאלפבית לטיני, אך מונגוליה ושפות נוספות שמרו על הקירילית.
אלפבית קירילי (Кириллица) הוא מערכת אותיות. מערכת אותיות זה אוסף של אותיות. יש בו כ־32 אותיות. לכל אות יש צורה גדולה וצורה קטנה.
הקירילית נוצרה לפני הרבה שנים בשביל שפה כנסייתית עתיקה. הכוונה: שפה של תפילות וכתבים דתיים. האח קירילוס, מיסיונר (אדם שמפיץ דת), קשור לשמה. הכתב מבוסס חלקית על האותיות היווניות.
הקירילית עוצבה בבולגריה בבית ספר חשוב שנקרא פרסלב. שם שינו אותיות יווניות והוסיפו סימנים לצלילים מיוחדים.
הקירילית התפשטה למדינות רבות, כמו רוסיה ובולגריה. פירוטר הגדול, שליט רוסיה, שינה את מראה האותיות ב-1708. השינוי הפך את האותיות לקרובות יותר לאותיות הלטיניות.
לשפות שונות יש אותיות נוספות. אותיות אלה עוזרות לכתוב צלילים שמיוחדים לשפה.
במאה ה־20 הוסרו כמה אותיות ישנות מהרוב. כך הפך הכתב לפשוט יותר.
יש אותיות שנשמרו רק בספרים ישנים או בטקסים דתיים.
הקירילית משמשת בשפות רבות. דוגמות: רוסית, בולגרית, סרבית ומונגולית. אחרי נפילת ברית המועצות, חלק מהמדינות עברו לאותיות לטיניות. מונגוליה שמרה על הקירילית.
