אל-ח'ירייה

אל-ח'ירייה (בערבית: الخيريّة), שנקרא עד 1924 אבן איברק, היה כפר ערבי במישור החוף הדרומי, כ־7 ק"מ מזרח ליפו, לצד הדרך ללוד. בתקופת המנדט הבריטי (שלטון בריטי על הארץ) השתייך לנפת יפו. לפי סקר 1945 היו אדמות הכפר 13,672 דונם (יחידת שטח) ומספר התושבים עמד על כ־1,420.

המקום מוזכר כבר במקורות עתיקים: נסמך לעיר בני־ברק שכובשה על ידי סנחריב ב־701 לפנה"ס. במקרא הוזכר כאזור נחלת שבט דן. בתקופה הרומית התקיים שם יישוב יהודי ששגשג עד המאה ה־4 לספירה. בתקופה הצלבנית נקרא היישוב "בומברק". תחת השלטון העות'מאני נזכר הכפר בשם אבן איברק. תושביו היו רובם מוסלמים וכלכלתם התבססה על חקלאות וגידול בעלי חיים.

בשנת 1924 נרשמה הקמת מושבה יהודית על חלק מאדמות הכפר, בשם בני ברק, ובתגובה שינו תושביו את שם הכפר לאל-ח'ירייה. על אדמותיו הוקמו גם ישובים שיש להם המשך בעידן המודרני, כמו אפעל וחלקים מרמת גן.

ב־4 בדצמבר 1947 יצא מזוינים מהכפרים אל-ח'ירייה וסקיה למתקפה על קיבוץ אפעל. המגנים השיבו אש וההתקפה נכשלה. במאי־אפריל 1948 עלו המתחים באזור לקראת עזיבת הבריטים ואירעו קרבות ליד הכפר.

ב־28 באפריל 1948, במסגרת מבצע חמץ, תקף גדוד 32 מחטיבת אלכסנדרוני את אל-ח'ירייה. לפי מחקרים הוכבשו הכפרים כמעט ללא קרב, ותושביהם ברחו או גורשו. בדיווחים נרשמו הרוגים מקרב התושבים, וכן שניים שהוצאו להורג לאחר הכיבוש באשמת הריגת איש "ההגנה" (ארגון יהודי שהגן על יישובים). תושבים שנעצרו שוחררו לבסוף; נשים וילדים צעירים שוחררו מוקדם יותר. בקשות מסוימות של תושבים לחזור נראו כנדחות.

לאחר הקמת המדינה הוקמה על חלק מאדמות הכפר מעברה (מחנה מעבר) בשם חיריה. המעברה פורקה רשמית ב־1972. חלק מאדמות הכפר סופח לעיר רמת גן ושימש לבניית שכונות שונות, פארק עירוני ואתר הספארי, וכן להקמת אוניברסיטת בר־אילן. חלקים אחרים סופחו לאזור אפעל וחלק קטן צורף לבני ברק.

מרבית הכפר נמחק מהנוף; חלק קטן מבנייניו שימש או משמש את עיריית רמת גן, ובית יחיד נשאר מאוכלס ליד מחלף מסובים. שם הכפר מזוהה היום עם אתר הפסולת "חירייה" שהוקם ב־1952. האתר לשעבר וחלק מאדמות הכפר מהווים היום את פארק אריאל שרון.

אל-ח'ירייה נקרא פעם אבן איברק. הכפר עמד ליד יפו, כ־7 ק"מ מזרחית לה.

כאן חיו אנשים כבר מזמן. בזמנים הרומים היו שם יהודים. בתקופה העות'מאנית השם היה אבן איברק. רוב האנשים היו מוסלמים והם עבדו בחקלאות, כלומר גידלו תבואה וחיות.

ב־1924 הוקמה על חלק מאדמות הכפר המושבה בני ברק. התושבים שינו את השם לאל-ח'ירייה כדי לא לבלבל.

ב־1947 וב־1948 היו קרבות באזור. ההגנה (ארגון מגינים יהודי) תקפה ב־28 באפריל 1948. רבים מתושבי הכפר ברחו או גורשו. כמה אנשים נהרגו.

אחרי הקמת המדינה הוקמה במקום מעברה (מחנה מעבר לאנשים שעברו ארצה). המעברה פורקה ב־1972. חלק מאדמות הכפר צורף לעיר רמת גן. בנו שם שכונות, פארק ואוניברסיטה. חלק אחר צורף למועצה אזורית אפעל. במקום הוקם גם אתר הפסולת חירייה ב־1952. היום האתר וחלק מאדמות הכפר הם פארק אריאל שרון.