אמה (יחידת מידה)

אַמָּה היא יחידת אורך עתיקה. היא נמדדה לפי אורך היד מהמרפק ועד קצה האצבע הארוכה.

בדרך כלל האמה קובעה כשישה טפחים. טפח הוא כ-8 סנטימטר, לפי חישוב שהאצבע עובייה כ-2 סנטימטר.
האמה הקצרה היא כ-48 סנטימטר. במצרים הייתה גם אמה ארוכה "מלכותית" של שבעה טפחים, וכן אמה בשם "רמן" של חמישה טפחים. פירוש האמה השתנה מעט בין מקומות וזמנים.
מחקרים ארכאולוגיים מגלים שעשוי להיות טווח של כ-43 עד 57.6 סנטימטר לאורך האמה. כתובת הנקבה שבשילוח נותנת אומדן של כ-44.4 סנטימטר.

האמה מופיעה הרבה בתנ"ך ובספרות חז"ל בהלכות בנייה ומדידות. מוזכרת אמה בת חמישה טפחים ואמה בת שישה טפחים, וכן מושגים של "אמה יתירה" ועוד.
יש מחלוקות בין חז"ל ומפרשים לגבי השימוש וההגדרות. בפסיקה המעשית נפסק בדרך כלל שהאמה היא בת שישה טפחים.

בימי הביניים והמחדש היו דיונים על אורכה: הרמב"ם קבע כ-45.6 ס"מ, אך יש פוסקים שחשבו שהיא גדולה יותר, עד כ-56, 58 ס"מ. אחרים תמכו ב-45, 48 ס"מ.

בעת המנדט הבריטי השתמשו באמה לציון מידות קרקע ובאריגים. פקודת המשקולות והמידות (1947) קבעה שתי אמות: אמה באריג, 67.76 ס"מ, ואמה בקרקע, 75.80 ס"מ. האמה בקרקע נקראה גם "צעד".

אַמָּה היא דרך למדוד אורך. היא מבוססת על אורך היד מהמרפק עד קצה האצבע.

בדרך הרגילה אמה היא שישה טפחים. טפח הוא כ-8 סנטימטר. לכן אמה קצרה היא כ-48 סנטימטר.
במצרים היו גם סוגים אחרים של אמה, כמו ארוכה וחמישית.
חוקרים רואים שאורך האמה השתנה מעט, בין כ-43 ל-58 ס"מ.

האמה מופיעה בתנ"ך ובספרות הרבנית למדידות ובבניין. בפועל בדרך כלל מחשבים אמה כשישה טפחים.

בעת המנדט השתמשו באמה למדידות קרקע ובבד. חוק משנת 1947 קבע שתי אמות שונות: אמה באריג 67.76 ס"מ, ואמה בקרקע 75.80 ס"מ.