אמיר אור

אמיר אור (נולד ב־1 ביולי 1956 בשם אמיר אביאל) הוא משורר, סופר, מתרגם ועורך ישראלי. הוא ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל.


נולד בתל אביב ודור שלישי בארץ. אחרי התיכון גר בשנות ה־20 שלו בהודו, ביוון ובהולנד ועבד במקצועות שונים, למשל כרועה צאן ופועל בניין. הקים בירושלים מרכז למדיטציה ותרפיה (תרפיה = טיפול הרגשי) וניהל מסעדה בשם 'זורבה הבודהה'. למד באוניברסיטה העברית פילוסופיה (תואר בוגר, 1988) ומדע הדתות (תואר מוסמך, 1989), ואחר כך לימד שם על הדת היוונית העתיקה.



הוציא בעברית 14 ספרי שירה ושני רומנים. שיריו תורגמו ונכללו באנתולוגיות וכתבי עת במגוון שפות. ספרו הראשון, "אני מביט מעיני הקופים" (1987), תואר כברכה של התנסויות דתיות ומיתולוגיות. בספרים אחרים, כמו "פנים" ו"פדיון המת", הוא חוקר את רעיון המוות כחלק מהחיים. "יום" בנוי בדומה לסידור תפילה ועוקב אחרי יומו של מתפלל.

"שיר טאהירה" הוא יוצא דופן: הוא נכתב כאפוס פרוזה שבו אור יצר "תרגום בדיוני" ממסורת מומצאת. ספר זה זכה לשבחים ונכלל ברשימות חשובות של ספרי פנטזיה בעברית. "מוזיאון הזמן" יצא בו זמנית בעברית ובאנגלית (2007). בין ספריו הבולטים גם "החיה שבלב" (2010), "משא המשוגע" (2012), ו"כנפיים" (2015), שבו הוא משלב מסעות אישיים עם צורות שיריות קלאסיות.

הרומן "הממלכה" (2015) מציג דמות בשם דויד, ונועד גם כסאטירה על החברה הישראלית והממלכתיות החדשה. "על הדרך" (2018) הוא אוסף הייקו (הייקו = שיר יפני קצר), ו"ילד" (2018) עוסק בזיכרונות ילדות וכאב אישי. הספר האחרון המוזכר כאן, "צמא" (2025), מובא בעיקר בקול דמויות נשיות ובוחן מסע נפשי של געגוע והתפייסות.


פרסם עשרות מסות ומאמרים בתחומי היסטוריה, חברה, מקרא, דתות, ספרות ושפה. מבחר ממאמריו כונס בספר "שיחה, מאמרים נבחרים 1988, 2018".


מתרגם שירה קלאסית וחדשה מיוונית, אנגלית ויפנית, ולעתים עובד יחד עם אשתו, אקיקו טקהאשי. הוציא כ־11 ספרים בתרגומו, בהם תרגומים לשירים עתיקים ולכתבים דתיים. על תרגומיו ליוונית העתיקה קיבל פרס כבוד לתרגום. ב־2024 יצא תרגומו לסנסקריט, "שיר האל, בהגווד גיטה".


קיבל פרסים רבים על שירתו ותרגומיו. בין ההוקרות החשובות: פרס השירה האירופי "זר הזהב" (2020), מלגת פולברייט ליוצרים, ופרס ראש הממשלה לשירה. שיריו זיכו אותו גם בפרסים בינלאומיים ובהוקרות כבוד ממוסדות אקדמיים.


בשנת 1990 ייסד, יחד עם אירית סלע, את עמותת הליקון. שימש כעורך ראשי וכמנהל פרויקטים, הקים את בית הספר לשירה ואת הפסטיבל הבינלאומי לשירה "שער", וערך כתב עת והוצאות ספרים. לימד שירה, עריכה וכתיבה במוסדות בישראל ובעולם.


ייסד וערך את כתב העת 'הליקון' במשך 22 שנה. ערך גם סדרות שירה ואנתולוגיות בארץ ובחו"ל. על פעולתו העריכתי קיבל פרס לעריכה ספרותית (2018).


כלל ספרי שירה, פרוזה, ומבחרי מסות. פרסמו כותרות בולטות הן שצוינו למעלה.


תרגמיו כוללים יצירות מן הקלסיקה ועד יוצרים עכשוויים, וכן תרגומים דתיים ופיוטיים.

אמיר אור נולד ב־1956 בתל אביב. הוא משורר וסופר ישראלי. הוא גם מתרגם ועורך. הוא הקים את עמותת הליקון שמקדמת שירה.


כשנער תייר גר בהודו, ביוון ובהולנד. עבד במקומות שונים. הקים מרכז למדיטציה. למד פילוסופיה ומדע הדתות באוניברסיטה העברית.


הא זינק פרסם הרבה שירים ושני רומנים. הוא כותב על דת, מיתוסים, מוות ואהבה. ספרים שלו מדברים על מסעות, זיכרונות ורגשות. אחד מספריו הוא "שיר טאהירה". הוא גם כתב ספרים קצרים בהייקו - שירים יפנים קצרים.


אור מתרגם שירה משפות שונות. ב־2024 יצא תרגום שלו לספר הודי עתיק בסנסקריט, "בהגווד גיטה".


זכה בפרסים חשובים על שירה ותרגום. בין ההוקרות יש פרס אירופי לשירה.


ייסד את הליקון ב־1990. הקים בית ספר לשירה ופסטיבל לשירה. לימד אחרים איך לכתוב ולערוך.


ערך את כתב העת 'הליקון' במשך שנים. ערך ספרים ואנתולוגיות שיר.


כתב ספרי שירה, רומנים ומסות. חלקם תורגמו לשפות אחרות.