רות גביזון ויעקב מדן ניסחו אמנה שמטרתה להסדיר את היחסים בין דתיים לחילוניים בישראל. גביזון הייתה פרופסור לזכויות אדם ומייסדת מרכז ומספר ארגונים. מדן הוא רב ומורה בתלמוד ובמחשבת ישראל.
האמנה נולדה מהתחושה שה"סטטוס קוו" הישן איבד משמעות. הסטטוס קוו היה הסדר לא פורמלי משנות המדינה על נושאים כמו שבת, כשרות ונישואין. משנות ה-70 המפה הפוליטית השתנתה, הדתיים זכו לכוח פוליטי גדול יותר, והנושא עבר גם לבית המשפט. הקיטוב גרם לקריאות לדיאלוג במקום מאבקים.
לפני גביזון, מדן היו ניסיונות אחרים לדיאלוג, ביניהם אמנות משנות ה-80 וה-90. הן תנו מענה חלקי לשבת, גיור ומעמד אישי, אך לא הפכו לחקיקה רחבה.
בעבודה משותפת משנת 2000 ובחסות גופים ציבוריים, עבדו השניים מעל שנתיים. הם גיבשו טיוטה, פנו לביקורת מקשת רחבה של אנשי ציבור ועדכנו את המסמך. לבסוף פורסם ספר של כ-300 עמודים.
האמנה מחולקת לחמישה פרקים. בכל פרק יש הסבר של כל אחד מהכותבים, ולאחריו הצעות קונקרטיות המנוסחות כהצעות חוק.
המחברים מדגישים שמשמעותה של מדינת ישראל היא גם יהודית וגם דמוקרטית. הם שוללים כפייה דתית ומעדיפים פתרון מבוסס הידברות והסכמה רחבה.
הפרק עוסק ב"חוק השבות" (Law of Return, חוק שמאפשר עלייה לישראל למי שמוגדר יהודי) ובשאלה מי "יהודי". האמנה מציעה להבחין בין הגדרה דתית־הלכתית (הלכה = חוקי הדת היהודית) לבין הגדרה לאומית. היא משתמשת במונח "בן לעם היהודי" כדי לציין זאת. לגבי אזרחות מופיעה הצעה לתקופת הסתגלות לפני הענקת אזרחות מלאה, כדי למנוע ניצול החוק. בגיור (conversion, תהליך הפיכת אדם ליהודי) המוצע להכיר גם בגיורים לא־אורתודוקסיים, אך לבסס שקיפות לגבי מקור הגיור.
מעמד אישי הוא שם כולל לנושאים כמו נישואים וגירושים. האמנה מציעה רישיון נישואים ממדינת ישראל, המאפשר טקסים אזרחיים, אורתודוקסיים או אחרים. יחד עם זאת, לגירושין מוצע שיעשו לפי ההלכה האורתודוקסית לצורכי נישואין עתידיים, מתוך דאגה למניעת "ממזרות". מוצעת גם ישות בשם "התרת נישואין אזרחית" שתאפשר הפרדה משפטית שאינה נחשבת לגירושין להלכה.
האמנה רואה את השבת כיום מנוחה שיש להגן עליו בחוק יסוד. היא מציעה להבחין בין מסחר לבילוי: עסקים מסחריים יסגרו בשבת, אך מקומות בילוי יתאפשרו, עם סמכות לוועדה מקומית להחליט על מיקומם. תחבורה ציבורית תוצע במתכונת מוגבלת ורצופה במשמרות כדי לשמור על זכויות העובדים.
נידונו גם בתי קברות אזרחיים, גיוס בני ישיבות ושילוב נשים בצה"ל, רשות כשרות ארצית, ותפילה ברחבת הכותל המערבי.
בשנת 2003 הוקם מטה לשם קידום האמנה. הוכנו תקצירים, אתר ופעילויות חינוכיות. ב-2013 הוקמה שדולה בכנסת בשם "עם דת ומדינה" לקידום הרעיונות. יש מפלגות ורשויות מקומיות שאימצו חלקים מהרעיונות.
האמנה נחשבת מקיפה ומעשית יותר מקודמותיה, ויש בה פרק משפטי רחב. מצד שני, הועלו ביקורות: חלקים בחברה לא נשאלו, והקהילה הלהט"ב יצאה נגד ההגבלה לנישואים הטרוסקסואליים בלבד. חרדים התנגדו לרעיונות חקיקה לגבי השבת. יש גם תומכים שאומרים שהעקרונות טובים אך דורשים עדכון.
רות גביזון ויעקב מדן כתבו הצעה להסדר בין דתיים לחילונים.
רות הייתה פרופסור לזכויות אדם. מדן הוא רב ומורה.
הייתה בעיה: הסדרים הישנים כבר לא עבדו טוב. היו מחלוקות על שבת, נישואים וגיור. המחברים רצו שיח במקום מריבות.
האמנה מציעה שהשבת תהיה יום מנוחה בחוק. חנויות מסחריות יהיו סגורות, אך אפשר יהיה לפתוח מקומות בילוי.
תחבורה ציבורית תעבוד במתכונת מיוחדת. עובדים יקבלו הגנה על רצונם לא לעבוד בשבת.
"מעמד אישי" הוא נישואים וגירושים. האמנה הציעה שניתן יהיה לקבל רישיון נישואים מהמדינה ולעשות טקס אזרחי או דתי. גירושים להלכה (חוקי הדת) יחשבו לצורך נישואים חוזרים.
האמנה דנה במה זה "יהודי" לחוק השבות. היא מציעה להכיר גם בחיבורים לאומיים ולא רק בהגדרה הדתית. לגבי גיור (הפיכה ליהודי) רצו שקיפות על מקור הגיור.
בשנים שאחרי פרסומו הוקם מטה לקידום האמנה. היו תומכים וגם מתנגדים. חלק מהאנשים טענו שהנישואים ההצעה מוגבלים להטרוסקסואליים בלבד. אחרים דאגו לחוק השבת.
האמנה הציעה דרך לנסות ולהפחית את המחלוקות בחברה באמצעות דיאלוג והסכמות.
תגובות גולשים