אמפתוגן-אנטקטוגן

המונחים אמפתוגן ואנטקטוגן מתייחסים לאותה קבוצה של סמים פסיכואקטיביים. פסיכואקטיביים = חומרים שמשפיעים על המחשבה והרגשות. חומרים אלה יוצרים השפעה רגשית וחברתית דומה לזו של MDMA (אקסטזי). דוגמאות בולטות נוספות הן MDA.

לעיתים קוראים לחומרים אלה סוג מיוחד של ממריצים או של פסיכדליים, כי הם מעוררים תחושות הקרובות לאלה של אמפטמינים או LSD. המבנה הכימי של רוב האנטקטוגנים מבוסס על ליבת אמפטמין מותמרת.

המונח אמפתוגן הוטבע ב-1983 על ידי ראלף מטסנר כדי לתאר חומרים שמעודדים אמפתיה. אמפתיה = היכולת להרגיש ולהבין רגשות של אחרים. המונח אנטקטוגן הוצע על ידי דייוויד ניקולס כדי להימנע מהקונוטציה של 'פאתוס' (סבל). שם זה נובע מהמילים שמרמזות על 'לגעת בתוך' ו'ליצור'. שני המונחים משמשים בהחלפה, למרות ההבדלים בשם.

משתמשים מדווחים לרוב על רגשות של אהבה, אמפתיה וקרבה רגשית. עם זאת, המחקר המדעי עד כה מצומצם. אם מסתכלים על MDMA, פעילותו דומה במובנים לכאלה של מתאמפטמין: רמות דופמין, סרוטונין ונוראפינפרין (חומרים כימיים במוח) עולות מחוץ לתא. לגבי אנטקטוגנים אחרים ידוע הרבה פחות, ולכן קשה להסיק מסקנות על המנגנונים שלהם.

רבים מהאנטקטוגנים מופיעים ברשימות הסמים המסוכנים ונחשבים לא חוקיים בישראל ובמדינות אחרות.

אמפתוגנים ואנטקטוגנים הם קבוצת סמים שמשנה רגשות. הם גורמים לאנשים להרגיש קרבה ואהבה. אמפתיה = להרגיש מה מישהו אחר מרגיש.

השם אמפתוגן הומצא ב-1983 כדי לתאר חומרים שמגבירים אמפתיה. מישהו אחר הציע את המילה אנטקטוגן כדי להימנע משם שמתקשר לסבל.

הדוגמה המפורסמת היא MDMA, שמכונה גם אקסטזי. חומרים אלה משפיעים על כימיה במוח. הם מגדילים חומרים כמו סרוטונין, דופמין ונוראפינפרין. אלה חומרים שמשפיעים על מצב רוח, הנאה וערות.

המדענים עדיין לא יודעים הכל על איך החומרים האלה עובדים. מחקרים מבוקרים נעשים במידה מוגבלת. במקום להסתמך על השמועות, החוק קובע שרבים מהחומרים האלה אסורים בישראל ובמדינות נוספות.